סיאטל זה כאן

 העולם, בלי הגזמה, כמרקחה. בטלוויזיה אנחנו רואים בעיקר את ההפגנות סביב הבניין בו מקיים אירגון הסחר העולמי את ישיבותיו. אבל הפגנות יש כמעט בכל מקום. איפה אין? בין השאר בתל-אביב ובירושלים.
 ארגון הסחר העולמי כולל כ130- מדינות ומתפקידו לקבוע מה מותר ומה אסור במסחר שבין המדינות. לכאורה עניין משמים. אבל ההפגנות, ולא רק הן, מלמדות שהשיעמומון הזה נוגע בסופו של חשבון לחיים של כולנו.

 תזכורת: עד לפני כמה שנים היה בדרום-אפריקה שלטון גזעני, משטר אפרטהייד, שנהג אפליה בוטה כנגד מי שאינו בן הגזע הלבן. כל העולם הנאור התקומם כנגדו. רובו הטיל על דרום-אפריקה חרם (איסור יבוא מוצרים דרום-אפריקניים, בין השאר (

 ארה"ב הסתפקה בגינוי הגזענות אך נמנעה מהחרם, בנימוק שהוא פוגע בסחר החופשי. לארה"ב היתה בת-ברית חביבה בתמיכה דה פקטו בגזענות – ישראל שמה. טוב, היה לנו עניין במכירה חופשית של נשק.

 היום מעטים מטילים ספק בכך שמה שהפיל את משטר האפרטהייד הוא החרם העולמי. אבל ארה"ב לא למדה את הלקח. מסחר חופשי, רוצה ארה"ב לקבוע, לא מאפשר חרם כפי שהיה נגד דרום-אפריקה.

 עוד תזכורת: בשנה שעברה התברר כי יצרן בגדי הספורט "נייקי" מייצר נעליים במפעלים המעסיקים ילדים. במדינות רבות בעולם החל חרם על נייקי, מה שאילץ את החברה להפסיק להעסיק את הקבלן מנצל הילדים. חרם פרטי שכזה – מותר. אך למדינה שלמה אסור להתקומם כנגד עוול בוטה כל כך. מדוע? בגלל דת המסחר החופשי.

 עניין נוסף :ביוזמת כמה מדינות, בהן ארה"ב, נחתמה לא מכבר אמנה להגבלת זיהום האוויר. האמנה נחתמה על רקע הוכחות מדעיות כי יש קשר אמיץ בין מידת הזיהום לבין הידלדלות האוזון,  שמגן עלינו מפני קרני שמש קטלניות. המדינות המפותחות לקחו על עצמן מחוייבות לצמצום הזיהום על ידי הגבלות פיזיות על כמות המזהמים הנפלטים לאוויר. מקצת הגופים הירוקים מעוניינים לצייד את האמנה הזו בשיניים. איך? ע"י חיוב ממשלות לאסור מסחר עם מדינות שמפרות אותה. בלי סנקציות כאלה אי אפשר לאכוף את האמנה נגד זיהום. מי בראש המתנגדים? ידידתנו ובת-בריתנו.

 בסיכום, העניין של ארה"ב הוא להעמיק את ההגנה על הקניין הפרטי. אבל מה קורה כאשר הקניין הפרטי הוא מונופול עשקני? האם מותר להשתמש בסחר העולמי כנשק נגד העושק? האמריקנים משיבים בלא.

 ומה עם האחרים? האירופים, למשל, מתעקשים על זכותם לסבסד את מוצרי החקלאות הלא-יעילים שלהם ולהציף את השוק העולמי בעודפי הייצור. וכמה מדינות מתפתחות טוענות, בלהט קפיטליסטי לא מוכר, כי זכותן להימנע מלקבוע שכר מינימום או כל חוק שימנע ניצול מחפיר של עובדים.

 המאבק שמתנהל בסיאטל הוא, אם כן, על הפרצוף האנושי של הכלכלה העולמית. בקרב הזה עמדת ארה"ב היא שכל אדם יאחז בגרונו של רעהו, כי זו מהות הקפיטליזם, כי זה המסחר החופשי שיגאל את כולנו מעוני מחפיר. ואנחנו, כמו במקרה של דרום-אפריקה,  שוב בצד הלא נכון של האנושיות.


2.2.1999
שתפו: