?למי קראת שמוק

 

ישראלי המתגורר בארה"ב ראה את הסקרים בתום ההצבעה לנשיאות ארה"ב שהצביעו על תיק"ו, התבאס וכתב לאחותו, המתגוררת בישראל: "השמוק מנצח". היא, בתגובה, כתבה לו "מי מהם?" לטעמי הפוליטי היא קלעה בול.

יש הבדלים. הגדול שבהם הוא אישיותי. טראמפ הוא נוכל ומנוול בכל איבריו והגיגיו. ביידן אינו כזה. זה סיבה מספקת לאדם הסביר לבחור בשני על פני הראשון. אלא שבארצות הברית יש שיוויון בין מנוולים ומי שאינם כאלה. מכאן המהומה של השבוע האחרון.

ההבדל במישור הפוליטי הוא שטראמפ הוציא את ארה"ב מהסכם בינלאומי (הסכם פאריז) לענייני זיהום ואקלים. לא מפתיע לאדם שזיהום הוא שמו האמצעי. ביידן, אם יושבע כנשיא, כנראה יחזיר את ארה"ב לחיק העמים המבטיחים לזהם פחות. בדומה, אפשר שיחזיר את ארה"ב להסכם הגרעין עם איראן.

אבל זה סוף הסיפור.

בהזדמנות קודמת הצבעתי על התופעה הפוליטית המשמעותית ביותר של המאה הנוכחית: חיסולה של הסוציאל-דמוקרטיה. בזה אחר זה המפלגות שהרימו את הדגל הזה – כרגיל בצבע ורוד חיוור – מתאבדות. עמיר פרץ הוא הקברן הרשמי של מפלגת העבודה הישראלית. במדינות אירופה המערבית קשה למצוא את ההבדלים בין הימין השמרני והשמאל השמרני.

אובמה למשל

בארה"ב מעולם לא היתה מפלגה סוציאל דמוקרטית של ממש. המפלגה הדמוקרטית נחשבת מעט יותר שמאל מהמפלגה הרפובליקנית. ואכן המפלגה הזו זכתה פעמיים בנשיאות עם ברק אובמה שאפילו היה שחור. תחשבו על האפשרות, שהליכוד המתהדר באהדת יהודים יוצאי מדינות ערב - המזרחיים, היה בוחר מזרחי לראשות המפלגה. או – עדיף – דרומי,  מאתיופיה. אין סיכוי. מפלגת העבודה שעשתה את זה עם עמיר פרץ – כשלה.

מה ההבדל בין אובמה לטראמפ שהגיע מהצד הימני שבימניים במפלגה הרפובליקנית? מזעריים באמת המידה הפוליטית וגדולים באמת המידה האישיותית.  אולי אובמה חשב/חלם לחוקק חוק ביטוח בריאות בנוסח המקובל במערב אירופה וגם בישראל. מהמחשבה הזו יצא חוק שמאפשר לעניים לקבל סיוע כספי לרכוש ביטוח פרטי. וגם זה נתון לשיקול דעת בכל אחת של המדינות המרכיבות את הפדרציה האמריקאית. בקיצור: חארטה רפואית. האם אובמה חשב/חלם על מיסוי מזהמים, א-פרופו הסכם פאריז בענייני אקלים? הצעת חוק כזו לא היתה. האם ביידן יעשה את זה אם יושבע כנשיא? ספק. בתכנית שפירסם בענייני אקלים פרק מיסוי מזהמים לא קיים.

מי, ולא מה

יש לי חבר שלעת זיקנתו פרש – מחשבתית – מהשמאל הכלכלי-פוליטי לעבר פוליטיקה של זהויות. הוא לא היחיד. חלק ניכר מהשיח הציבורי מתנהל בשאלה מי אתה ולא בהכרעות מהסוג מס מזהמים – בעד ונגד. השאלות האלה נראות, בפוליטיקה העכשווית, כמתכון לתבוסה אלקטורלית. הן משעממות, לא מעוררות רגשות. לעומתן, שאלות כגון את בעד ביבי או לא, אתה מזרחי או לא. אתה אשכנזי מ"האליטה", מזיזות את הקהל לכוון זה או אחר. ואז בכלל לא מעניין אם אתה בעד העלאת מס הכנסה על עשירים ועל מזהמים, ומה דעתך על גודל תקציב הבטחון.

מי שמסתכל על הפוליטיקה סביב הבחירות לנשיאות ארה"ב רואה שהנושא – the issues – נדחק לפינה. הכל עניין של איזה שבט אתה. והשבט שהתהדר במדיניות של חיסול השבטיות – מתחסל.

חבל, כי סולידריות חברתית, אחוות עמים (לא בגירסה הצבועה של השומר הצעיר והמדינה הבולשביקית-שקרנית), שיוויון (אפילו רק של הזדמנויות) – ראויים יותר ממבנה האישיות, הרגלי הצריכה ואורח החיים של השמוק שיושב בבית הלבן או בבית ברחוב בלפור.

 

שתפו: