במפגש של כמה אנשים בני 70+ סיפר אחד המשתתפים כי התבקש לשלם את דמי ועד הבית ב– 12 צ'קים, אחד לכל חודש. האיש קשיש אבל נאור דיגיטלית, והביע פליאה על "הנוהג המוזר הזה". הוא ביקש לבצע העברה בנקאית או לשלם באמצעות אחת האפליקציות מסוג ביט, פייבוקס, פיי וכו'. מקצת המשתתפים לא ידעו כלל במה מדובר. ולכן גם לא הבינו את הצרות הצפויות.
השיחה "הקשישה"
והלא-ממש חשובה הזו עלתה בראשי עת קראתי את מאמרו האחרון של דארון אסמוגלו (Daron Acemoglu). אבל תחילה
נעשה הכרות קצרה עם האיש.
כמו עמיתיו, גם
הפרופסור לכלכלה הזה מ MIT נמדד במספרם ואיכותם של מאמריו, ובמספר המצטטים
אותם. ציטוטים זו הגירסה המלומדת של ה"לייק" המטופש של פייסבוק. נכנסתי
לאתר שמודד את יכולותיו של אסמוגלו ומצאתי כי הוא צוטט כ – 180,000 פעם. נדמה לי
כי אם היה שחקן כדורסל הוא היה נכנס עם מספר קליעות כאלה ל"היכל
התהילה".
אגירת מידע
המאמר עוסק בבינה
מלאכותית (AI). בעוד הדוגמא דלעיל על העברת כסף באופן
דיגיטלי היא בבחינת הפטיש והמברג של עולם המיחשוב, הבינה המלאכותית היא, לעת עתה,
פסגת הישגיו: מכונה שלומדת ויודעת לעשות דברים. ויש המצפים למכונה שתוכל לייצר
דברים שאפילו בני אדם לא יצרו קודם לכן. על גבול המדע הבידיוני.
התזה של אסמוגלו
היא שיש סכנות חברתיות, פוליטיות וכלכליות בבינה מלאכותית. והסכנות האלה יתממשו
אלא אם המדינה תתערב ותקבע כללים – רגולציה – של מה ואיך מותר ובמיוחד אסור.
כולנו מודעים
לאגירת המידע באמצעים אלקטרונים ורבים אף נהנים מהיכולת הזו. למשל כאשר הטלפון שלנו
זוכר עבורנו את כל מספרי הטלפון של מכרינו. או כאשר הקשת אות אחת על מקש מנוע
החיפוש "מולידה" מיד את האופציה המבוקשת על ידינו. אלא שלצד הסכנה
לפרטיות, נולדת כאן בעיה כלכלית. המושג היסודי בכלכלה יעילה וטובה הוא מידע. מידע
שאין לכולם פוגע בתחרות. מכאן החוק הבורסאי האוסר שימוש ב"מידע
פנים". אלא שמידע הנצבר בידי תאגידים
כמו גוגל, אמזון, פייסבוק ואחרים אינו גלוי לכל ונמכר למי שמוכן לשלם, ולשלם יותר.
כך נוצרת תחרות לא שיוויונית ובעל המאה נהפך לבעל השליטה. מה שמאפשר גם לבעל המאה
לעשות מניפולציות במידע לטובתו או לטובת מי שמשלם לו.
פחות הכנסה לעובדים
אסמוגלו חושש
ששימוש יתר כנ"ל יפגע באנשים עובדים הן בהפעלת מנגנוני בילוש ופיקוח
דיגיטליים על העבודה, הן באמצעות פיטורין והן באמצעות הורדת שכר. נכון, לעיתים
עובד א' מפוטר (ראו סניפי בנקים שנסגרים) אבל מובטל ב' מועסק בהפעלת בינה
מלאכותית. אבל החשש הוא שכוח השוק של תאגידי המידע יביא לצמצום העבודה והפחתה
בהכנסה. ויש חשש נוסף: כבר עתה ניכרים ניצנים ששימושי הבינה המלאכותית באים להחליף
שיקול דעת של עובדים.
איפה הממשלה
ולבסוף הסכנה
למשטרים דמוקרטים כאשר אנשים מגלגלים מה שנראה כ"מידע" הלאה והלאה.
ייצור תיאוריות קונספירציה (זוכרים איך המשטרה "הרגה" חולה קורונה לא
מחוסן?). החלשת העבודה המאורגנת והגדלת חלקו של ההון בהכנסה הלאומית.
התשובה לשאלת
מניעת הסיכונים מצוייה, לדבריו, בידי הממשלה. ניקח לדוגמא את תאגיד NSO שפיתח תכנת ריגול ומכר
אותה – כך דווח - למשטרים דיקטטוריים ולאירגונים מפוקפקים. האם אני יכול לייצר רעל
ולהפיץ אותו – תמורת תשלום – למי שאני חפץ לתיתו? כמובן שלא. מהו רעל בבינה
מלאכותית? הנה עניין לממשלה לעסוק בו. המשטר הנוהג היום, זו המסקנה העיקרית, שבו
התחום הזה משולל כל פיקוח – הוא מסוכן לעתידנו.
אסמוגלו, על כן,
מצטרף לשורה קטנה מדי של כלכלנים הטוענים כי "התחרות החופשית" כמזור
לכלכלה היא בלוף שמכסה על האינטרסים של בעלי המאה. הוא חד משמעי: צריך פיקוח מוקפד
על הבינה המלאכותית.
מעניין אם יהיו
180,000 לייקים למאמר הפסימי הזה שקריאה בו לא מומלצת לאנשים נטולי תואר ראשון
ויותר במתמטיקה.
