תומאס מלתוס לא הספיק לראות את מימוש תחזיתו של רעב עולמי. אבל זכה שכל כלכלן ודמוגרף מתחיל מכיר את "חוק מלתוס" לפיו האוכלוסיה גדלה בקצב גדול בהרבה מכושר הייצור – מה שיביא לרעב הקטלני.
מאז כתב הכומר האנגלי תחזיתו מתנהל ויכוח לא
על התחזית אלא על יחסי הגומלין שבין הכלכלה והדמוגרפיה. מי מהן מזינה את השניה? מי
הביצה ומי התרנגולת?
העניין נמשך עתה ביתר שאת. הנשיא הנבחר
בארה"ב הודיע כי יגרש כ־20 מיליון מהגרים. נניח שיבצע את זה, מה יקרה לכלכלה
שם? אלון מאסק, מיליארדר המכונית טסלה ורשת X (טוויטר), ומועמדו של טראמפ לשר ליעילות כלכלית, העיר שאפשר וענפי
הטכנולוגיה יוחרגו מהגירוש. ומי יעבוד בחקלאות?
מי ינקה את הרחובות? מי יסדר את המוצרים במרכולים וכהנה וכהנה.
הדמוגרפיה בפעולה
כקורא מחקרים כלכליים מצאתי כי לפני 40 שנה
שיעור המאמרים המתפרמים בידי ה־ National bureau of economic research האמריקאי, שכותביהם אינם אמריקאים היה 5%. היום זה
35% לפחות. ארה"ב ניזונה, גם באקדמיה, מזרם של אקדמאים מכל העולם שבאים לעשות
דוקטורטים אמריקאים – ונשארים בה. הדמוגרפיה בארה"ב מזינה את הכלכלה. תחשבו
על צרפת ללא הההגירה האלג'יראית (ובה הרבה יהודים). תחשבו על ישראל ללא
ההגירה של הייקים, העיראקים והרוסים – בני ברק אחת גדולה.
בדיוק המצב ההפוך ממה שקרה בסוריה מאז שחאפז
אסד החליט להרוג בבני עמו. התוצאה: בריחה המונית של מעמד הביניים, המשכילים ובעלי
יכולת תשלום לנהגי אוניות. סוריה נשארה עם עובדי חקלאות וחיילים. הדמוגרפיה בסוריה
הרסה את המדינה.
גולדין מסבירה
בעת הזו, ובניגוד לתחזית של מלתוס, נמדדת ירידה
כמעט בכל בעולם בשיעורי הילודה. סין היא הידועה ביותר בגלל מדיניות "הילד
האחד" שהנהיגה שם הממשלה הקומוניסטית שלא האמינה באלוהים אבל כן במלתוס. אבל
גם בלי צווים ממשלתיים מספר הילדים שיולדת אישה יורד בכל העולם. יש הרבה מדינות
שמספר הילדים הממוצע לאישה קטן מ־2.1 שהוא המספר שאמור לשמור על אוכלוסיה קבועה.
האוכלוסיה, בינתיים, לא מתמעטת בגלל גידול במספר הזקנים שחיים 15 שנה יותר ממלתוס (הוא
מת בן 68).
מה הסיבה לירידה בילודה? כלכלנים ודמוגרפים
דשו בעניין והדעות מסוכמות בנייר עבודה של
קלודיה גולדין מאוניברסיטת הרווארד.
הדעה הרווחת היא שהכלכלה המשגשת, כלומר גידול ברמת החיים, הוא המנוע לצמצום
הילודה. ההשקעה בילדים משכילים, יזמיים ומפתחי טכנולוגיה לא רק משחררת נשים מעבודת
בית לעבודה אלא גם מכניסה ממון. גולדין מראה שמדינות שהקדימו בהפחתת ילודה השיגו
רמת חיים גבוהה יותר ממדינות שהפחיתו בילודה מאוחר יותר.
נתניהו בפעולה
מכאן לישראל. גם כאן היתה ירידה בשיעור הילודה אצל כולם, כולל
מוסלמים ויהודים דתיים מכל הגוונים. עד שהגיעו קיצבאות הילדים.
אצל
המוסלמיות הקיצבאות לא שינו את מגמת ההפחתה. אצל היהודים החרדים החל הזינוק הגדול
קדימה.
כה גדול היה הזינוק עד שהגיע אדם, בנימין
נתניהו, שזה עתה (2003) מונה שר אוצר, וקצץ ללא רחמים בקיצבאות האלה והמגמה התהפכה.
שני חוקרים, יורם מישר וצ'ארלס מנסקי,
מצאו שקיצוץ הקיצבאות שינה את שיעורי הילודה אצל החרדים. מצוות פרו ורבו קיבלה
תפנית. לא לרמה של החילוניים – אבל בכיוון הנכון.
עד שהגיע אדם אחר, בנימין נתניהו שמו וראש
ממשלה תפקידו, והפך את החרדים לבעלי בריתו כנגד הסדרים מדיניים עם פלסטין, בתמורה
לממון. הקיצבאות הוחזרו והוגדלו, מעונות לילדים של עובדים ניתנו גם לתלמידי ישיבה
(אך לא ללומדים חילוניים), העדפות בדיור ומה לא.
בכך, לפי גולדין, גוזר ביבי על ילדיו נעה,
יאיר ואבנר ירידה ברמת החיים.
פטור מגיוס לשני ילדים
כמעריצו
של נתניהו הנה רעיון שגם מאפשר אי גיוס תלמידי ישיבה ונשים דתיות לצבא וגם משפר את
מצבם העתידי של שלושת ילדיו. תלמידי ישיבה ונשים דתיות לא יגוייסו. אבל אם יהיו
להם יותר משני ילדים – יפסידו את כל הקיצבאות וההטבות האחרות שמרעיפה עליהם
הממשלה. מה שגם מועיל ברעיון הוא שיהיה לתלמידי הישיבה יותר זמן להתפלל במקום לטפל
בזאטוטים וידוע שתפילה מרובה מניבה ניצחון מוחלט.
