בחוגים המכונים במקומותינו ליברליים התעוררה מחלוקת באשר לפלישה של ארה"ב לוונצואלה. היו מי שגינו את ארה"ב על תקיפת מדינה שלא היה לה סכסוך עימה. היו לעומתם מי ששמחו שסוף סוף נפטרים מהדיקטטורה של הנשיא מדורו שהתלוותה לה מדיניות פנים בנוסח אירן - אינפלציה, הפרת זכויות אדם ורעב, בהבדל אחד: מוונצואלה היגרו או ברחו מיליוני בני אדם.
הצביעות של הממשל האמריקאי פורחת. אם מחפשים
בלשכת טראמפ מדינות עם דיקטטורה והפרה של זכויות אדם אפשר להציע להם לא מעט מועמדים,
במיוחד במזרח התיכון: מצרים, סעודיה, סוריה ומדינות המפרץ למשל. והנה, המדינות
האלה מחוסנות מפני פלישה אמריקאית, לכידת הדיקטטורים והעמדתם לדין.
ממשל טראמפ הוא לא רק השחקן המרכזי בקורה
עתה בוונצואלה. על שמו של נשיא ארה"ב רשום ההסכם שהחל בהחזרת חטופים ואסירים בין
החמאס וישראל.
הכוח הבינלאומי
לפיכך יש טעם לבדוק תרחישים של ההתפתחויות
האפשריות בישראל וחבל עזה שבפלסטין.
לכאורה לפי ההסכם שציווה טראמפ אמור להתבצע בקרוב שלב ב', שהעיקר בו לענייננו הוא
הקמת כוח צבאי בינלאומי שיפרק את החמאס מנשקו. טראמפ הודיע שאם החמאס יתנגד לכך הוא
יפעיל נגדו את צבא ארה"ב. אפשר להטיל ספק אם האיום יתממש כי לעזה אין צנרת
להובלת הנפט שנמצא ממש תחתיה אל מיכליות
אמריקאיות השטות בים התיכון.
מה גם שטראמפ טרם בחר מחליף ליו"ר
החמאס הנוכחי. בוונצואלה הוא כבר איים על סגניתו של מדורו ופסל את ראש האופוזיציה.
אולי מפני ששתיהן מתעקשות שהנפט של ונצאולה שייך ל... ונצואלה, לא לארה"ב.
החברים של החמאס
לכאורה לא צריכה להיות בעיה מצד ישראל להתערבות
כזו של טראמפ. חבל עזה מוגדר אזור A
בפלסטין, עובדה שנתניהו סייע בסופו של דבר למימושה כמו העברת השליטה בחברון וכ־13%
משטחי C לידי הרשות הפלסטינית. ישראל תמכה בחמאס כל
השנים בגלל רצונה להפריד בין עזה לגדה המערבית ולסלק את רעיון המדינה הפלסטינית. בגלל
וטו של ישראל נראה שטראמפ יקים "ממשלה טכנוקרטית",אלא שזו לא תקום עד
שהחמאס יתפרק מנשקו ויסכים להעברת השלטון.
מי יפרק את נשק החמאס? ישראל כבר הודיעה מי
לא. טורקיה. פעם ידידה של ישראל, ועתה
מוקצית מחמת מיאוס. בין השאר כי אפשרה לחמאס לפעול בשטחה. אבל זה בדיוק מה שקטאר
עשתה וממשיכה לעשות עד היום הזה – והיא חביבתם של טראמפ ונתניהו גם יחד.
בין ירושלים ואנקרה
ישראל מתנגדת למעורבות של טורקיה בשל תמיכתה
בחמאס. ואכן כך, לפחות במישור הדיפלומטי
ובהצהרות של ראשי השלטון שם. אלא שלאחרונה נרשמה פרשת אהבים בין טראמפ ונשיא
טורקיה ארדואן.
כרגע אין בנמצא מדינה שהסכימה להצטרף לכוח
הבינלאומי ומוכנה ליהנות חינם מהנשק שתפרק.
הווטו על טורקיה כלל לא קשור לפוליטיקה
המדינית אלא נובע ממקום שונה לחלוטין: טורקיה מתנדבת למשימה ונראה שתצליח בה. יחסיה עם החמאס
סבירים והיא מבקשת להראות לארה"ב – שותפתה בנאט"ו – שיש כאן ידידות
עמוקת אינטרסים לשתי המדינות.
האופוזיציה הלויאלית
ברקע עומדת הודעת שר הבטחון, שלא נושם בלי אישור מנתניהו, על הכוונה להקים היאחזויות נח"ל ברצועת עזה. אם טורקיה תפרק את החמאס מנשקו וברצועה יוצב כוח בינלאומי וכו', תישמט הקרקע מתחת לתירוץ הבטחוני להקמתן. אם כך, יואילו נא ראשי האופוזיציה - יאיר לפיד, בני גנץ, יאיר גולן, איימן עודה, מנסור עבאס, נפתלי בנט ואביגדור ליברמן ויבהירו מה עמדתם הם בפרשת טורקיה בעזה. אולי יתברר כי יש בישראל רוב נגד הווטו של ממשלת נתניהו.
