לפורום קהלת היה השבוע סקופ. הוא כלול במסמך שעניינו אי השיוויון בנטל ובו ממליץ הפורום לאסור על פעילות המיליציות של האיגודים המקצועיים, שתפקידן לאכוף על עובדים להיות חברים בהם.
ד"ר
מיכאל שראל, ראש פורום קהלת לכלכלה וכותב המסמך, טוען כי בשעה שיש עיסוק רב באי השיוויון הכלכלי אין
די עיסוק באי השיוויון בנטל. כך, למשל, יש קבוצה של מקבלי סיוע מהממשלה, העניים,
שלא משלמים מסים. ולעומתם יש קבוצה של מי שאינם מקבלים סיוע, העשירים, שמוטל עליהם
מס כבד.
שראל מדגים:
העשירים, המשלמים מס בריאות ומס הכנסה, נאלצים לשלם גם עבור ביטוח בריאות פרטי כי
שירותי הבריאות עמוסים באנשים שאין להם ביטוח פרטי והתורים ארוכים.
כך
בחינוך. יש חלק באוכלוסיה שלא משלם מס, ובכל זאת מקבל שירותי חינוך. ויש, לעומתו,
חלק באוכלוסיה המשלם מס, שמשמש למימון שירותי
חינוך של האחרים, ונושא בנטל נוסף של חינוך פרטי, חוגים וכיוצא באלה, שבלעדיהם החינוך
יהיה ירוד.
חרדיות וערביות
המסמך
מתנפל, איך לא, על גברים חרדים. בעיקר בגלל מה שמכונה השתמטות מגיוס לצבא ואי
רכישת מקצוע לצד הטבות מכספי ציבור. אך צמד המילים "נשים חרדיות" נעדר
מהמסמך. זאת למרות שכל אשה שמצהירה שהיא דתית מקבלת פטור משירות, ואמהות - לעומת
אבות - פטורות משירות מילואים.
המוקש
הרציני הוא ערבים וערביות מוסלמים ונוצרים. אלה לא מגויסים כלל. שראל מלין על כך
שהכנסות הערבים נמוכות ולכן אינם נושאים בנטל. אבל יש גם נטל אי־גיוס ערבים שאותו כופה
הממשלה שפורום קהלת מחבב. כמה ערבים מועסקים ברפא"ל, בתעשיה האווירית, בתעשיה
הצבאית ובשאר מוסדות בטחוניים? ומאחר שהממשלה מחשידה את הערבים בעצם אי־גיוסם, שיעורם
קטן גם בענפי ההייטק, הקשור לא פעם לבטחון. ובהייטק, כידוע, הכנסות העובדים גבוהות
בהרבה מהשכר הממוצע.
את כל
המכלול הזה קהלת מעלים.
השביתה בבתי זיקוק
נחזור
למליציה של האיגודים המקצועיים. מתי היתה שביתה של עובדים במגזר הפרטי? איך זה
שהמליציות לא סוגרות את אסם, שטראוס, אל על, שסטוביץ, בתי הזיקוק או בנק לאומי
בתביעה להשוואת שכרם לשכר במגזר הציבורי?
הסיבה
היא שבמגזר הפרטי כמעט שאין עובדים מאוגדים. אבל, יסביר שראל, במגזר הציבורי
המליציות פועלות במלוא עוזן, ושם נגרם הנזק.
הבה נתבונן
פנימה.
לפי
מבחן הנטל של קהלת, עובדי המגזר הציבורי נמנים עם הדפוקים בנטל: משלמים מסים
ומשרתים במילואים ולא נהנים מהטבות סקטוריאליות כמו החרדים, המתנחלים (בדיור
ובמענקים) והחקלאים (בהגבלות על יבוא מוצרי חקלאות ובזכות להעסיק עובדים זרים בשכר
נמוך) למשל.
השכר במגזר הציבורי
העניין
הוא שהתייחסות לשכר ממוצע של עובדי המגזר הציבורי – ולמעשה השימוש בממוצע בכלל – מטעה.
השכר הממוצע של עובדי המדינה גבוה בכ־50% מהשכר החציוני. משמעות הדבר שרוב השכר מתנקז לקבוצת מיעוט במובן
המספרי וקבוצת הרוב במובן השכר. שם, בצ'ופצ'יק, יש עובדים בחוזים אישיים שאינם
נתונים להשפעת המיליציות. שלא לדבר על כך ששכרו של סרן בצבא עם ותק של ארבע שנים שווה
לזה של מורה עם ותק של 15 שנים. ואם הוא רב סרן, הוא כבר בקטגוריה של שכר חודשי של
20,000 בחודש. אין מורה עם שכר כזה. ולמרות זאת, המסמך ממליץ להפחית את נטל המס על
מיטיבי הכנסה, על אף ששיעור המס מהכנסות מהון הוא 25% בלבד.
ומכאן
למשוואה:
קהלת =
בבל"תת.
