לפני שנים שוחחתי באנגליה עם עובד סוציאלי שהתמחה ברווחת ילדים. המקצוע הזה נועד לזהות התעללות של הורים בילדיהם ולהיות הכלי העיקרי בהחלטה האם לשלול מהורים את זכות ההורות על ידי העברת הילדים לאימוץ.
כדי להמחיש את העניין סיפר העובד הסוציאלי
על משפחה יהודית־חרדית בלונדון שמערכת הרווחה ביקשה לשלול מהם את זכות ההורות בכדי
להציל את הילדים. כרגיל ההורים התנגדו, ובמקרה הספציפי הזה נימקו התנגדותם במצוות "חוסך
שבטו שונא בנו" – מספר משלי בתנ"ך. ההורים הודו בעובדות על הכאה מתמשכת והרעבה
חלקית והסבירו כי מדובר בקיום מצווה דתית וכי בהינתן זמן ועזרת השם יתברר שהשיטה מצליחה.
בית המשפט החליט להוציא את הילדים מהעונש
הזה והעובד הסוציאלי התבקש למצוא משפחה מאמצת.
הקשבה לפושעים
או אז פנו ההורים לעובד בבקשה שהילדים יועברו
לאימוץ במשפחה חרדית. מחשש שהקהילה החרדית באנגליה לא מספיק גדולה כדי להעלים את
הילדים מההורים האלימים החליט איש הרווחה לחפש משפחה חרדית בעיר נתניה שבישראל
הרחוקה.
על העניין הזה נסובה שיחתנו. שאלתי מדוע
קיבל את בקשת ההורים הבלתי כשירים לסוג המשפחה המאמצת. מאיפה באה ההחלטה להקשיב להורים מתעללים בעניין
כלשהו? והאם היה מקבל בקשה דומה מהורים
מתעללים טבעוניים, חובבי פוליגמיה ומתנגדי חיסונים?
נפרדנו באי־הסכמה, במיוחד אחרי שהעליתי החשד
שהעובד מחפש טיסת חינם לישראל מה גם שמציאת משפחה חרדית שמתנגדת ל"חוסך
שבטו.." תהיה ארוכה וכך גם הנופש בנתניה.
מלונדון לירושלים
נזכרתי במחלוקת הזו כאשר נודע השבוע על שני
התינוקות שמתו בפעוטון כאשר הושמו בחדר סגור עם מערכת חימום מופעלת לשעות רבות.
ההתמקדות בשיח הציבורי היתה, במידה רבה של צדק, בכשירותם של מנהלת הפעוטון. אני מבקש
להתמקד בהתנהגותם של ההורים. מדוע הם בחרו להפקיד ילדיהם בפעוטון נטול רישיון. בקהילות החרדיות התופעה נפוצה. כפי שקורה בעת
התפרצות מחלת החצבת, נמצא שמקור התחלואה במשפחות חרדיות המסרבות לחסן ילדיהם כי
"ידוע" שהחיסון גורם אוטיזם. מאחר שבחצבת יש גם "נזק אגבי" –
הסיכוי להדביק במחלה גם ילדים אחרים - מערכת הרווחה נרתמת למשימה באמצעים מגוונים.
במבט ראשון נראה שבמקרה הפעוטון מדובר לכאורה
בבעיה של ההורים המזניחים בלבד. ולא היא. רשויות הרווחה לא מחפשות, בעיקר במגזר
החרדי, "מפעלי חינוך" בלתי תקינים. ייתכן אפילו שבשיטת מימון החינוך החרדי
באמצעות קרנות – המדינה גם מסייעת במימון "מפעלי החינוך" האלה.
נניח שאפשר היה למצוא, אחרי ניתוח שלאחר
המוות, שרשלנות העובדים הנובעת מאי כשירות מקצועית, היא הגורם למוות. במצב כזה מה
מידת האחריות של ההורים שבחרו בפעוטון נטול רישיון למות הילדים?
זכויות היהודים
ההורים פנו לבג"צ וזכו לפסיקה שאין
לבצע ניתוח כזה. אפשר לשער שהופעלו עליהם לחצים מ"הקהילה" ואף סופק
המימון הנדרש למהלך המשפטי. רק זה חסר לקהילה החרדית, שיתברר שאכן אי כשירות היא
הגורם למוות.
בג"צ היה צריך לדחות בקשת ההורים ולוא
בגלל אי כשירותם לחפש פעוטון ראוי. בדיוק מה שעשה בית המשפט באנגליה עם טענת
"חוסך שבטו". ומה היה ההנימוק
בפי ההורים? כבוד המת. יש ספק אם ככלל מתים שייכים למשפחות "שלהם"
שייקבעו מהו הכבוד הראוי. אבל כאשר המוות
חשוד – בוודאי שזיקת הקניין הזו נעלמת על פניה.
אבל אני קטנוני. בג"צ הרי אישר שפלסטין
אינה כבושה וההתנחלות חוקית אז מה אני רוצה מההורים המסכנים האלה.
