תחילה נדרשת הגדרה של פסימיזם. פסימיזם הוא כל מה שאינו אופטימיזם. לא, עם הגדרה רופסת כזו לא נגיע לשום מקום. ניסיון שני: אופטימיזם בהקשר הישראלי, לעומת פסימיזם, מתבסס על שלושה מרכיבים:
א. ממשלה המתחייבת לפעול בהתאם להסכם הבינלאומי
("אוסלו", שגם נתניהו התחייב
לו) ולפיו יש לנהל משא ומתן להסכם קבע עם הרשות הפלסטינית.
ב. ממשלה המתחייבת לבטל את הסעיף בחוק שעות עבודה
ומנוחה ולפיו אסור ליהודים לעבוד בשבתות ובחגים.
ג. ממשלה המתחייבת לבטל את כל החקיקה של הממשלה הנוכחית.
שימו לב: בהגדרה הזו אין שתי מדינות. מספיק
להתברבר במפגשים בבתי מלון ביריחו ובאשקלון. אין הפרדת המדינה מדת אלא רק ביטול אפליה
כנגד יהודים. ולמען חובבי רל"ב, כל
החוקים שממשלתו חוקקה מבוטלים.
כך, במצבנו המחורבן, נראה אופטימיזם.
תוצאות הבחירות 2026
מכאן לסקרי דעת הקהל האחרונים, עם שיפוצים:
הליכוד – 25 מנדטים
בנט – 24 +5 = 29 מנדטים
הדמוקרטים – 19 מנדטים
עוצמה יהודית – 9 מנדטים
ש"ס – 9 מנדטים
יהדות התורה – 8 מנדטים
ישראל ביתנו – 7 מנדטים
חד"ש – 5 מנדטים
רע"מ – 5 מנדטים
זה נראה אופטימי, כי ברור שלממשלה הנוכחית
אין רוב להמשיך בדרכה. עכשיו צריך לבדוק אם הרכב אחר של מפלגות יוכל להרכיב ממשלה.
המלך בנט (?)
בתוצאה כזו ההרכב הכי סביר הוא בנט + ליכוד
+ יהדות התורה + ש"ס + ישראל ביתנו. בסך הכל
78 מושבים בכנסת, עם בנט בראשות הממשלה. ישראל ביתנו תיכנס לממשלה כדי
לנטרל כל תביעה של שתי המפלגות החרדיות והן ייכנסו לממשלה כדי לנטרל כל תביעה של
ישראל ביתנו לנישואים אזרחיים.
הממשלה הזו תוגדר קרוב לוודאי "ממשלת אחדות
לאומית".
הדבר הכי חשוב בקואליציה כזו הוא שאין לחבריה
על מה לריב. זאת עם עוד טיפת דבש: היא לא עונה להגדרת האופטימיות לעיל. אז גם דפקו
את הבוגדים מהשמאל-מרכז.
אבל, יאמר הספקן, בנט הוא ראש וראשון לתנועת
"רק לא ביבי". כמעט כל בוחריו הם אנשי ימין שרואים בו את תחליף לנתניהו
האיש אבל לא למדיניות ימנית אגרסיבית. נזכור: מרצ נכנסה לממשלת בנט הקודמת עם
הסיסמא "שתי מדינות". היא הסתפקה לבסוף בתפקיד שר הבריאות וזכות להומוסקסואלים
לאמץ ילדים. בראבו. מחיר זעיר להמשך ההתנחלות.
בתרחיש כזה נתניהו יפרוש כי, לפי ידידו
גבי פיקר שהתראיין ל"הארץ", שרה לא תסכים להיות נשואה לסגן ראש הממשלה.
וגם אם לא יפרוש, לבנט יש חלופה.
המלך בנט (!)
כל מה שהוא צריך זה לקבל את שלושת תנאי
האופטימיות דלעיל. יהיה לזה מחיר. כפי שהיה בממשלה הקודמת של בנט, גם במקרה זה חמישה
מתוך הרשימה שלו הם ליכודניקים מוסווים. הם שולבו ברשימה כדי שיקרצו לבוחרי ליכוד שיעצרו
את בנט אם יעז ללכת עם הדמוקרטים, ישראל ביתנו ויש עתיד בתמיכת חד"ש
ורע"מ. אבל חמישה עריקים לא מספיקים לבטל את האופציה של ממשלה שלמעשה לא
צריכה לעשות דבר, למעט ביטולי חקיקה.
התרחיש החביב הזה מתבסס על הנחה שלחד"ש
ורע"מ אין דרישות. נמשיך במשחק. רע"מ מוכנה להיכנס לממשלה בתמורה לכך
שמנסור עבאס יתמנה לשר הפנים והמשטרה. חד"ש תתמוך מבחוץ אם ח"כ לשעבר
איימן עודה יתמנה כחבר בצוות הישראלי למו"מ על הסכם קבע.
תארו לעצמכם שזה מה שקורה. במה שונה הממשלה
הזו מממשלת בנט הקודמת? כלומר מה זה משנה מבחינת זוטות כמו השלום, יציאה מעזה,
מיסוי פרוגרסיבי על אמת, חופש מדת ומדינת רווחה.
אוף, למי יש זמן עכשיו - אוקטובר 2026 - לזוטות שלך.
