מה ההבדל בין מכונית ודירה? לכאורה שאלה מטופשת,
אבל הכירו את מי שמעלה אותה ואף משיב עליה: מדד המחירים לצרכן.
מדי שנה נפגשים כ-10,000 משקי בית עם פוקד
מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס). מי שעלו במדגם מחויבים לרשום מדי יום
מה קנו ובאיזה מחיר. ובסוף החודש, להוסיף את ההכנסה.
ממוצע הוצאות משקי בית הוא הבסיס לחישוב סל
הצריכה הממוצע: כך וכך מלפפונים, כך וכך אבקת כביסה, כך וכך אלפי מוצרים ושירותים.
הסל הזה מתחיל את חייו בחודש ינואר וממנו והלאה מחשבים את שינויי המחירים המסוכמים
במדד.
מה עושים אם מתוך רבבת משקי הבית 200 קנו
דירה ו-1,000 קנו מכונית? עד לפני כשלושים שנה חילקו את מחירי הדירות שנקנו שווה בשווה בין כל הנשאלים. אחר כך החליטו שזו
מדידה מפוקפקת, זרקו את מחירי הדירות מהמדד והמירו אותן בשכר דירה, שכשליש ממשקי הבית משלמים אותו. ומה עם המכונית,
מכונת הכביסה, המקרר, ואם נוסיף מוצרים בעלי תוחלת חיים ארוכה – המזלג למשל? בניגוד
לדירות מחירי הקניה שלהם נכנסים במלואם לחישובי סל הצריכה והמדד.
ללמדנו כי יש איפה ואיפה בין המוצרים. כלומר,
מדד המחירים לצרכן הוא סוג של תכנית כבקשתך.
קוץ בתחת
המדד הוא הקוץ בישבנו של בנק ישראל. הבנק
המרכזי מתנהג כאוטומט. אם הקוץ עמוק וכואב (המדד עולה), הבנק מעלה ריבית. אם הקוץ
מוריד לחץ, הבנק מוריד אותה. את משוואת הקוץ והריבית יכולים לחשב בעל תעודת בגרות
בציון 80 (בשכר מינימום) או בינה מלאכותית לא הכי חכמה (בחינם). רק צריך לתת להם
את הנתונים לעשר השנים האחרונות.
בראשית השבוע החולף הוריד הבנק את הריבית. כאן
עולה השאלה מי נהנה מזה, פרט לבעלי משכנתא בריבית משתנה. זו שאלה לא מטופשת ויש לה
תשובה אפשרית: מי שיש לו נגישות לאשראי. מי הם אלה? אומדן לא מבוסס: כשליש ממשקי הבית בעלי ההכנסה
הכי גבוהה, כאשר העשירון העליון, הכי עשיר, הוא שמצליח להנגיש אליו את רוב תוספת
האשראי המוזל.
לפי נתוני בנק ישראל לשליש ממשקי הבית יש
חשבון ניירות ערך. הנה סוג של אישוש לאומדן הלא מבוסס בפיסקה הקודמת.
כל משקי הבית קונים מלפפון, נוזל כביסה
ומכונית אבל רק שליש קונים מניות. ולמרות זאת הקניה החשובה הזו אינה כלולה במדד
המחירים לצרכן. כאמור, שכר דירה שמשלם שליש אחר מהאוכלוסיה דווקא יושב חזק במדד.
מה עושה השליש שקונה מניות? הנה החשבון לעשר
השנים האחרונות: מדד המחירים לצרכן עלה
ב־17% ואילו מדד מחירי המניות בבורסה בתל אביב עלה ב־178%.
אור לגויים
מדוע הבנק המרכזי מתעלם מתעלולי האשראי שהוא
מפיץ בעת הורדת ריבית? התשובה היא שבכל העולם כל הבנקים המרכזיים עובדים בצורה זו.
אבל לפעמים כדאי לא לעשות מה שכולם עושים. דוגמא אחת אולי תספיק:
המעשה הטוב היחיד שמצאתי בקריירה של בנימין
נתניהו היה שמיד לאחר שנמצא חיסון לקורונה הוא מיהר לשכנע את מנהלי התאגיד שפיתח
את החיסוןלמכור לישראל. היינו ראשונים.
הנה
על כן נוסח הפיכה משפטית־כלכלית מוצעת: לחייב את בנק ישראל לייצר "מדד אינפלציה
לצרכי ריבית". המדד יהיה מורכב משני שלישים מדד המחירים לצרכן ושליש מדד המניות
בבורסה. יעד האינפלציה שהבנק יחויב לשמור עליה יהיה זהה לנוכחי – מ-1% עד 3% בשנה.
בחישוב כזה לא היה צורך להוריד ריבית כפי
שנעשה השבוע, כנראה גם להרבה שנים. ואם רוצים לעודד את הפעילות הכלכלית במשק, שיתנו מענק כספי זהה לכל משק בית.
אלא אם כן מה שעומד מאחורי השיטה הוא לעודד
את התעשרות העשירים.
שנה טובה.
