בעוד חודש ימלאו 23 שנה למינויו של בנימין
נתניהו לשר אוצר בממשלתו של אריאל שרון. האוליגרכיה הכלכלית של ישראל היתה מאוהבת
בו. קיצוץ חד בקצבאות הביטוח הלאומי, הפחתת מס חברות, הפרטה. הבורסה עלתה, העוני
ואי השוויון תפחו. שמחה וששון לעולם הפיננסי.
ב־2009 הצליח נתניהו להרכיב ממשלה, ומהר מאוד
התברר שחוט השדרה הפוליטי שלו התרכך. הביטוי המרכזי של התפנית היה הגידול בקצבאות
הביטוח הלאומי, הגדלת ההוצאות הממשלתיות ושאר מרעין בישין אותם תקף שש שנים קודם
לכן.
אבל למעשה, המחלה בחוט השדרה החלה קודם לכן.
אז, כהיום, עזה היתה הסיפור.
ההתנתקות הראשונה
ראש הממשלה דאז, שרון, יצא עם היוזמה
ל"תכנית ההתנתקות" מעזה. המתנגד החריף לתכנית הזו – ישראבלוף בפני עצמה
– היה, איך לא, נתניהו. הוא צעק מעל כל במה אפשרית בגנותה. אבל כשהגיעה עת ההצבעה
בממשלה – תמך. ומאוחר יותר, אחרי שהגיש אולטימטום ואיים שיתפטר, התקפל שוב והצביע
בעד גם בכנסת.
כי נתניהו פחד ומפחד מאחריות. את התכנית
הכלכלית שלו מ־2003 הוא עשה כי מי שנשא באחריות היה אריאל שרון. על אף שהסית נגד
"הסכם אוסלו" כאשר נבחר ראש ממשלה הוא התחייב לבצעו ואף הסיג את הצבא מכמה
אזורים כבושים, ככתוב בהסכם.
ראש ממשלה אחר, אהוד אולמרט, שהיום כותב
כאילו נולד בברית שלום היונית, מיהר לצאת למלחמה בלבנון וקבר את עצמו פוליטית.
נתניהו, בן למשפחה רוויזיוניסטית נמנע מכך. כל פטפוטיו נגד איראן לא הזיזו מטוס
אחר כנגד המשטר שם. רק כאשר ארה"ב הבטיחה גיבוי והשתתפות – הורה לתקוף. גם
היום הוא שוב מתברבר על איראן אבל מחכה שארה"ב תעשה את המלאכה.
מה שקורה עם עזה הוא סיפור הרפיסות
האולטימטיבי.
אשים בצד את תמיכתו העקבית והממושכת בשלטון
החמאס בעזה שבא לביטוי בסיוע שנתן לקטאר להעביר את המימון הדרוש למה שכינה "שלטון
הטרור". החמאס תקף באוקטובר 2023 וישראל, בהנהגתו, הגיבה במתקפת-נגד שבאה
להשיג את "הניצחון המוחלט" כהגדרתו.
ההתנתקות השניה
שנתיים ורבע עברו. החמאס עדיין בשלטון,
חייליו מצוידים בנשק וממשלת נתניהו הצטרפה ל"מועצת השלום" הקשקושית
שדונלד טראמפ מנסה להקים כאשר ה"שלום" הראשון יהיה בעזה. בקרוב, כך
הדיבורים, ייפתח מעבר הגבול בין עזה ומצרים מבלי שחייל ישראל אחד יהיה נוכח שם,
ולפי השמועות – יפעילו את המעבר שוטרים של הרשות הפלסטינית שלהריסתה נתניהו השתדך
לחמאס דרך קטאר. ולא עלינו: החתן של הנשיא טראמפ רוצה להקים שם שדה תעופה ונמל ימי.
מכיוון שגם מוקמת ממשלת טכנוקרטים פלסטינית, יש לשער שמשפחת טראמפ תזכה בזכיונות
לשני הפרויקטים, ולשב"כ הישראלי לא תינתן אפילו אפשרות הצצה מי בא ומי הולך.
ועל הטכנוקרטים האלה יפקחו טורקיה וקטאר, גדולות תומכי החמאס.
כל זה אחרי שנתיים מלחמה עם אלפי הרוגים
ופצועים מישראל ורבבות מעזה בשיטת קרב המוכרת בשם ג'נוסייד.
לא ניצחון גדול. רק פאדיחה ענקית.
היציאה מהבוץ
לאור זאת, מאמר זה מבקש לסייע לנתניהו לצאת
מהבוץ אליו נקלע.
נתניהו רמז שיצטרף באופן אישי לאותה
"מועצת שלום" של טראמפ. אלא שזה
יתפרש כזלזול בנשיא ארה"ב. ליד נשיא אמריקאי צריך לעמוד נשיא ישראלי. לפיכך
מומלץ לנתניהו למנות את יצחק הרצוג לתפקיד החשוב ולצדו, כסגן, את האיש המכהן היום
כשר במשרד הביטחון – בצלאל סמוטריץ'.
סמוטריץ' אמנם מתנגד לאותה מועצה, אבל על פי
הסקרים הוא לא נכנס לכנסת הבאה. אז הנה קרש הקפיצה שלו להבטחת חייו הפוליטיים ואת
הרוב של נתניהו: ללכת למועצה ולהציע להם תכניות שלום שעיקרן הקמת יישובים יהודיים בעזה
בידי תאגידים טורקיים שיעסיקו אך ורק פועלים מעזה במימון ממשלת קטאר.
ואם ב"מועצה" יגחכו – האחריות
תהיה על הרצוג (הממונה על החנינה) וסמוטריץ' (הממונה על ההתנחלויות). נתניהו יוצא
נקי.
