מהתנגדותה של רשות החברות הממשלתיות לכך שחברת החשמל תנפיק אג"ח באירופה ניתן להסיק שהממשלה מעוניינת לפרק את חברת החשמל כך שכל תחנת כוח תהיה יחידה עצמאית, שתתחרה בתחנות האחרות
צרכנית חשמל יקרה, האם את מוכנה לשלם עוד 2 סנטים עבור קילווט חשמל, ובתמורה לכך תוכל הממשלה לרכוש מחברת החשמל תחנת כוח?
עצם הצגת השאלה עלולה לעורר גיחוך. חברת החשמל היא חברה ממשלתית. אז מה פתאום שהממשלה תקנה מהחברה שבבעלותה תחנת כוח? וגם אם נניח שיש לממשלה איזה שיגעון חשמלי, מה בדיוק תעשה הממשלה בתחנת כוח כזאת?
האם כל המינויים הפוליטיים שיעשה שר התשתיות, אלי סוויסה, יועסקו בהפעלת התחנה? מי אמור לקנות ממנה חשמל? ואם יימצא קונה לחשמל הממשלתי הזה, מה יקרה לו בזמן שתופסק פעולת התחנה לצורכי תחזוקה? האם חברת החשמל תמכור לו חשמל ?ומה יעשו אם החברה תודיע שאין לה עניין בעיסקה? האם מותר לה לומר דבר כזה?
עכשיו נניח שניתנו תשובות סבירות לכל השאלות התמוהות האלה. מה הקשר בין רכישתה של תחנת כוח בידי הממשלה לבין העלאת תעריפי החשמל בשני סנטים לכל קילווט?
צריכת החשמל בישראל גדלה בכל שנה בכ. 7%-5%- זהו שיעור גידול מואץ. בכל העולם המפותח כלכלית הגידול בצריכת החשמל הוא בסדר גודל של כ1%- בשנה. אצלנו זה שונה הן בגלל הגידול המהיר באוכלוסייה והן משום שיחסית למדינות העשירות אנחנו עדיין צורכים מעט חשמל.
על-פי החוק אחראית חברת החשמל לכך שיהיה חשמל במקומותינו. הגידול בצריכה מחייב השקעה בתחנות כוח ובמערכת חוטים להולכת החשמל. המצב היום גרוע למדי: הרזרבה החשמלית שלנו היא בערך 12% מהצריכה, ואין לנו מערכת הולכה כפולה. משמעות הדבר שנפילה של תחנת כוח או תקלה בקו הראשי – ואנחנו בעלטה שחוסכת מאיתנו את תשדירי השירות המייגעים של חברת החשמל.
זו הסיבה שהחברה לוחצת על הממשלה לאשר הקמתה של תחנת כוח נוספת שתשרוף פחם מלוכלך, אף שפעמי השלום אמורים לטפטף לעברנו גז טבעי ונקי ממצרים. כדי להקים את התחנה הנוספת ואת התחנות האחרות בעשור הקרוב זקוקה חברת החשמל לכסף. הרבה כסף. יותר ממיליארד דולר בשנה.
בעל הבית של החברה – הממשלה – אינו מוכן לתת כסף. בנק ישראל אינו מוכן לאפשר לבנקים ישראליים לתת הלוואות לחברה, מחשש שחשיפת הבנקים ללווה בודד כזה היא מסוכנת. זו טענה קצת מגושמת בהתחשב בהערכה שחברת החשמל תמשיך לפעול כאן גם אחרי שכל הבנקים וכל הפיקוח על הבנקים יעברו לעולם שכולו טוב.
אז אין ברירה, וצריך ללוות כסף מהגויים. זה שלוש שנים מגייסת החברה הלוואות באמצעות הנפקת איגרות חוב למשקיעים מוסדיים בארה"ב. 2 מיליארד דולר כבר גויסו. החוב לגורמים בחו"ל כבר עומד על כ4- מיליארד דולר. החברה החליטה לגוון את גיוס ההון וביקשה להנפיק אג"ח גם באירופה. רשות החברות הממשלתיות מסתייגת ובינתיים עוצרת.
מדוע?
כי אם הממשלה תרצה לקנות מחברת החשמל תחנת כוח, אז תהיה זו עילה לכל מחזיקי האג"ח לדרוש פדיון מוקדם ומיידי. כך כתוב בתשקיף. וככל שהתשקיף יהיה נפוץ יותר – גם באירופה ולא רק באמריקה – כך תגדל הסבירות לפדיון מיידי של אג"ח, אם הממשלה תחליט לקנות תחנת כוח.
רשות החברות, אפשר להבין מזה, הייתה מוכנה לתשקיף הנפקה אירופי, ובלבד שיובהר כי אם הממשלה תקנה תחנת כוח, לא יהיה פדיון מוקדם נוראי שכזה. חברת החשמל בתגובה טענה בוודאי כי הוצאת הסעיף מהתשקיף תביא לייקור הריבית. ייקור הריבית יוביל לייקור התעריף לצרכן. מה שמחזיר אותנו לשאלה המקורית: האם את מוכנה לשלם עוד שני סנטים כדי שהממשלה תוכל לקנות תחנת כוח מחברת החשמל?
ליבי לשני השרים, אלי סוויסה ובייגה שוחט, שיצטרכו להתלבט בדילמה הקשה הזאת. קצת יותר מסקרן לדעת מתי בדיוק מתכוונת הממשלה לקנות תחנת כוח מחברת החשמל, בשביל מה, ומה פתאום נזכרו בכל העסק הזה דווקא עכשיו?
מנהל הרשות, דורון כהן, הוא חדש יחסית בתפקיד. לא הוא זה שאיפשר להכניס בתשקיף המקורי את הסעיף הדרקוני, המאפשר פדיון מוקדם בעת רכישת נכס מהחברה בידי הממשלה. מה שמביא לכך שהאשמה מוטחת בציפי לבני או תמי בן-דוד – קודמתיו של כהן בניהול הרשות.
אלא שמי שמסתכל בזהירות בסעיף המרשיע הזה מגלה שהוא פחות דרקוני ממה שחושבים. הפדיון נכנס לתוקף רק אם הממשלה קונה תחנת כוח מחברת החשמל במחיר שרחוק ממחיר שוק. אז אם ממשלתנו אינה יכולה להתקיים רגע בלי תחנת כוח בבעלותה, שתכריח את חברת החשמל לעשות מכרז, הממשלה תגיש הצעה סבירה, תקנה את התחנה, ולאחר מכן תמשוך דיווידנד מהחברה, כך שהתרגיל אפילו לא יעלה לה אגורה. אם מר כהן קונה את ההצעה הזאת, אני מסתפק ב50- שקל עבור העצה המועילה.
מה שכלל לא מסייע בהבנת הצורך הממשלתי לקנות תחנת כוח, ועוד מחברת החשמל דווקא. אם אהוד ברק – הבוס של כהן – וחבריו נורא רוצים תחנת כוח, שיקנו בשוק. על-פי השמועה מסתובב במקומותינו גונן שגב, שהיה פעם שר אנרגיה, ובאמתחתו תחנת כוח במחירי מציאה. אפשר לקנות ממנו חשמל דליקטס בלי חשש לעורלה, טבל ופדיון מיידי של איגרות חוב חשמליות.
עכשיו נמצאה הדרך איך יכולה הממשלה לקנות תחנת כוח, בלי שאנחנו נשלם יותר בתעריף. מכאן לעניין הכבד ביותר: מה יעשו עם זה?
הממשלה אולי רוצה תחנת כוח גם כדי להראות לחברת החשמל שאפשר לייצר חשמל זול יותר, אבל בעיקר כדי להתחיל בפירוקה של חברת החשמל. מה זאת אומרת לפרק את חברת החשמל? הכוונה היא להכניס תחרות בייצור החשמל, כי אין מה לדבר על תחרות בהולכת החשמל או בהספקת החשמל לבתים. הרעיון הוא שתחנת הכוח רידינג, למשל, תתחרה בתחנת הכוח רוטנברג. מרוב תחרות בין התחנות השונות – כך אומרת התיאוריה – ייהנו הצרכנים מחשמל זול.
מדובר – חשוב להדגיש – ברעיון מפוקפק למדי. ראשית, תעריפי החשמל בישראל בלאו הכי נמוכים. שנית, הממשלה הרי תרצה להפריט את תחנות הכוח. יזם פרטי ייכנס לעיסקה אם תובטח לו תשואה של . 15%הממשלה רואה היום תשואה של 1% בלבד. כדי להשיג 15% יצטרכו להרים את התעריף לעננים.
במדע מקובל שלפני שמאשרים תרופה חדשה, מנסים אותה על עכברים. לקונצרן עלית יש כמה מפעלים: ברמת גן, בנצרת ואפילו באירופה. שיפרקו את עלית למפעלים שמתחרים זה בזה על מחיר השוקולד. ואם זה יעבוד, נעבור לחשמל. אם העסק יתפספס ולא יהיה שוקולד, לכל היותר נהיה בריאים יותר.
3. 8. 1999
