מובטלים או בטלנים?

אז מי אשם בגידול בשיעור האבטלה, איך היא קשורה להשכלה, האם נשים סובלות יותר, ואיזו הפתעה מסתתרת בערי הפיתוח • גדעון עשת בוחן חמישה מיתוסים וחמש אמיתות על אבטלה ומובטלים

  

 בסוף השבוע האחרון התבשרנו על הגידול הלא צפוי בשיעור האבטלה. במחצית הראשונה של השנה היו כ200- אלף מובטלים. ברביע השלישי גדל מספרם ל230- אלף. זינוק רבעוני כזה לא נראה במקומותינו הרבה זמן. ראוי להיזהר עם הממצא, כמו עם כל נתון בודד, אבל ברור למדי שישראל שקועה באבטלה גבוהה, ואולי גם גובהת. מה קורה?

לפני כשבוע נערך בירושלים יום עיון על „האבטלה בישראל" מטעם הפורום למדיניות כלכלית על שם פנחס ספיר. מיטב החוקרים באקדמיה השתתפו. מה חושבים המומחים על האבטלה והמיתוסים שסביבה.

.1 כל המובטלים בטלנים

 למדנו לחיות עם אבטלה גבוהה, אבל אפשר גם אחרת. עד 1980 שיעור האבטלה היה קרוב ל.3%- אפילו את משבר הדלק הגדול של – '74-'73 המכה הכלכלית הגדולה ביותר שספגנו – עברנו בלי אבטלה חריגה. מ1980- אנחנו הולכים מדחי אל דחי. מנכ"ל האוצר, אבי בן בסט, טוען שהסיבה לצמיחת האבטלה היא צמיחת התמריץ לבטלה, כלומר דמי האבטלה. עד 1980 נהגה הכנסת בקמצנות בזכאות לדמי אבטלה. רק מי „שבאמת" היה מובטל קיבל כסף ציבורי. אלא שאז החלה הכנסת בחקיקה מקלה בזכאות לדמי אבטלה. שינויי החוק, טוען בן בסט, נתנו תמריץ להתבטל ולהתפרנס מדמי אבטלה. לדבריו, זו הסיבה לגידול החד באבטלה מראשית שנות ה.'80-

  הקפיצה באבטלה בראשית שנות ה'90- מוסברת גם במימדי ההגירה הגדולים לארץ. משנפסקה ההגירה המאסיבית, חזר שיעור האבטלה לרמה של כ.7%-6%- מדוע עלה שיעור האבטלה בשנתיים האחרונות? נגיד בנק ישראל, יעקב פרנקל, טען כי מדובר ב„שינוי מבני" – מתעשיות עתירות עבודה ושכר נמוך עובר המשק לתעשיות עתירות הון אנושי (כלומר עובדים משכילים ומיומנים) ושכר גבוה. אם הוא היה צודק, יש מעט מאוד שניתן לעשות כנגד האבטלה.

 אבל שורת מחקרים מפריכים את הטענה הזו. קרנית פלוג, ניצה קסיר וסיגל ריבון ממחלקת המחקר של בנק ישראל טוענות, כי הנימוק הזה של שינוי מבני „תרם תרומה

שולית בלבד" לאבטלה. לאה אחדות, ויקטור לביא וויקטור סולה כותבים במפורש: „ההשערה של שינוי מבני אינה מקבלת תמיכה מהנתונים." הנגיד,  מתברר, חוטף „נוק אאוט" כפול מעמיתיו למקצוע. אז מה כן גרם להגדלת האבטלה?  המדיניות, גם של הממשלה וגם של בנק ישראל.

.2 מובטלים הם לא רק אלה  שמקבלים דמי אבטלה

 לפי נתוני שירות התעסוקה, היו בשנת 143,017 '98 דורשי עבודה. אולם שירות התעסוקה סופר רק את המובטלים שמגיעים אליו בכדי לקבל דמי אבטלה. מי שלא בא – בין השאר בגלל שאינו זכאי לדמי אבטלה – לא נספר. לכן הכלכלנים נוהגים להשתמש בנתוני הלשכה לסטטיסטיקה,  המבוססים על סקר כוח אדם מקיף ומדגם של כ10,000- איש ואישה. על פי ממצאיו, היו אשתקד 195 אלף מובטלים. פרופ'  צבי זוסמן מאוניברסיטת ת"א ממליץ לבחון את הנתון הזה בספקנות. כדי להבין את מימדי האבטלה הוא מציע להוסיף עוד שתי קבוצות: הראשונה, אלה העובדים עבודה חלקית אך מעוניינים בעבודה במשרה מלאה. ינון כהן, חיה שטייר ורונית נדיב שחקרו את הקבוצה הזו מצאו כי שוק העבודה לא מספק להם את מבוקשם, אפילו לא כשהם רוצים לעבוד במשרה חלקית נוספת. מספרם של אלה גדל בעשור האחרון פי-עשרה!

 הקבוצה השנייה לקוחה מתוך מחצית האוכלוסיה, שכלל לא מוגדרת כ„כוח עבודה." כאשר סוקרים את האוכלוסיה – לאחר שמפחיתים ממנה את משרתי הצבא והלומדים, למשל – יש המשיבים לשאלה מדוע אינם עובדים ואינם מחפשים עבודה בתשובה: „סיבה אחרת." זוסמן חושב שמחציתם הם מובטלים סמויים, שכנראה התייאשו מלמצוא עבודה.

 בהנחה שהיו 195 אלף מובטלים, אהוד ברק הבטיח למצוא 300 אלף מקומות עבודה. זוסמן מצא עוד כ110- אלף מובטלים. לכן ראוי לכייל מחדש: יש למצוא 410 אלף מקומות עבודה.

.3 האבטלה מתנקמת  בחסרי ההשכלה

 ד"ר מומי דהן ממחלקת המחקר של בנק ישראל הראה, כי הגידול באבטלה מגביר את אי השוויון בהכנסות המשק. האבטלה פוגעת קשה יותר במי שממילא היו במצוקה: כלומר בבעלי הכנסות נמוכות.  מדוע זה קורה? אחד הממצאים הבולטים והחד-משמעיים הוא הקשר בין אבטלה להשכלה.  מהנתונים רואים, כי האבטלה בקרב בעלי השכלה עממית גדולה פי-שלושה ויותר מהאבטלה אצל אקדמאים. המפתח לצמצום דרסטי באבטלה הוא השכלה על תיכונית.

 ערן ישיב מאוניברסיטת תל-אביב בחן את היעילות של צעדי מדיניות שונים לצמצום האבטלה. בהשוואה בין הפחתת מסים, סבסוד תעסוקה וסבסוד הכשרה מקצועית של עובדים – כלומר סבסוד שיפור כישוריהם והשכלתם – המהלך היעיל ביותר הוא סבסוד ההכשרה המקצועית ושאר הליכי גיוס עובדים. הוצאה של כ700- מיליון שקל בסעיף הזה תקטין את האבטלה בכ,2%- לעומת הקטנה של כ1%- בלבד אם נוקטים אמצעי מדיניות אחרים.

.4 כל המובטלים  מתרכזים בערי הפיתוח

 מן המפורסמות הוא, שבאזורי פיתוח שיעורי האבטלה גבוהים בהרבה מאשר במרכז הארץ. חלק מזה, כאמור, קשור גם להתפלגות ההשכלה. השכלה נמוכה מגדילה את ההסתברות להיות מובטל, ובהרבה.

 אבל התופעה המדהימה היא, שדווקא בשנה האחרונה יש ירידה חדה בשיעור האבטלה באזורי פיתוח, תוך כדי גידול באבטלה במרכז הארץ. איך קרה כדבר הזה?

 החוקרים אחדות, לביא וסולה מייחסים את התפנית המוזרה הזו ל...נשים. כמעט כל הירידה באבטלה באזורי פיתוח מוסברת בתעסוקת נשים.  מכיוון שבשיעור התעסוקה של נשים יש מרכיב גבוה של עבודה במשרה חלקית, אפשר לשער כי הגידול בתעסוקה באזורי פיתוח הוא במשרות מהסוג הזה.

.5 נשים סובלות  יותר מאבטלה

 בישראל האבטלה אצל נשים היתה תמיד גדולה יותר מהאבטלה אצל גברים. השיא היה ב1992- כאשר הפער בין שיעורי האבטלה בין המינים הגיע לכדי .50% מאז מצטמצם הפער. אחדות, לביא וסולה מוצאים כי נשים נפגעות מגידול באבטלה פחות מגברים. בשנתיים האחרונות גדלה האבטלה בקרב גברים ב39%- ואילו זו של נשים במחצית השיעור הזה. באותן שנים גדל מספר המועסקים בפחות מאחוז אחד. מספר המועסקות גדל בכמעט .3%

  הנשים מצאו עבודה בעיקר בסקטור הציבורי,  בשירותים עסקיים לא מתקדמים ובמסחר. הגברים מצאו תעסוקה בעיקר בשירותים הפיננסיים. גברים שהגיעו לכדי אבטלה, כותבים החוקרים, נוטים להתייאש בקלות ולברוח משוק העבודה.  נשים מתנהגות בדיוק להפך. עם השנים הן נוטות להתמיד יותר בחיפוש עבודה.

30.11.1999

שתפו: