מחקר חדש
מוכיח: חילונים
מפלים לרעה דתיים • בניסוי שנערך בקרב סטודנטים, התגלתה אפליה גם במחיר הפסד כלכלי
של החילונים • אין הבדל בין המינים: האשה החילונית
מסתייגת מהם כמו הגבר • מסקנה: הקרע בעם חילחל לרמה האישית
אם נשאל אדם אם הוא מפלה בין ספרדי
ואשכנזי, לרוב התשובה תהיה שלילית. מעטים, אם בכלל, יודו שהם מפלים לרעה נשים המבקשות להתקבל למקום עבודה. אף אחד לא
יודה שנשים ראוי
שישתכרו פחות מגברים. אבל במציאות זה בדיוק מה שקורה.
לפני שנה וחצי התפרסם מחקר שעורר הדים.
פרופ' חיים פרשטמן מאוניברסיטת תל אביב וד"ר אורי גניזי מהפקולטה להנדסת תעשייה וניהול
בטכניון ערכו ניסוי בקרב סטודנטים באוניברסיטאות תל אביב וחיפה. "ניסוי האמון," כך הוא נקרא, התנהל באופן הבא: כל
סטודנט קיבל 20 שקלים
והוצעו לו שתי אפשרויות. הראשונה, לשמור את כל הכסף לעצמו. השנייה, להסתכן ולשלוח חלק מהכסף לעמיתו
באוניברסיטה השנייה. במקרה כזה סכום הכסף המועבר – ישולש. הסטודנט המקבל יכול אז להחליט אם
להחזיר חלק מהכסף לנותן, או לשמור את הכסף לעצמו.
פרשטמן וגניזי עשו טריק קטן. על טופס
הניסוי הם רשמו שם פיקטיבי של הסטודנט השני. השם הפיקטיבי היה מזוהה לחלוטין: שם אשכנזי או
שם ספרדי. התוצאה: סטודנטים גברים הפלו באופן בוטה כנגד השמות המזרחיים. הנשים, יצוין לשבחן, דווקא התנהגו
בסדר. ועוד פרט מעניין: גברים ספרדים הפלו לרעה את בני עדתם בדיוק כמו גברים אשכנזים.
חשוב לציין כי כאשר נשאלו הסטודנטים על
עמדתם באשר לאפליה, הרוב המוחץ טענו שכלל אינם מפלים על רקע עדתי. לרובם היתה התנגדות
לאפליה שכזו. אבל כאשר צריך להחליט על כסף, אפילו כסף קטן, התמונה נראית לגמרי שונה.
יפה-הנפש המצוי לא
שם את כספו אצל מי שנראה לו כמזרחי, או כאשה.
ניסוי מהסוג הזה מסביר מדוע, בהנחה שכל
התנאים האחרים זהים, לגבר יהיה קל יותר לקבל הלוואה בנקאית מפקיד ממין זכר, מאשר לאשה. הוא עוזר להבין מדוע פער השכר בין
גברים מעדות שונות גדול יותר מפער השכר בין נשים מעדות שונות. אפליה עדתית היא מעשה אופייני לגבר הישראלי
מכל העדות.
הדתיים זכו לאמון קלוש
בימים אלה פירסמו פרשטמן וגניזי את הפרק
השני במחקרם: האם הציבור החילוני נוהג אפליה כנגד ה-ציבור הדתי? הפעם, במקום לרשום על הטופס שמות של ספרדים ואשכנזים – רשמו
את מקום הלימודים של הסטודנט המקבל; אוניברסיטת תל אביב מול אוניברסיטת בר-אילן.
בר-אילן נתפסת בתודעה הישראלית החילונית
כמעוז של הדתיים מהזרם המפד"לי. יש בה אמנם ציבור סטודנטים מגוון, לא בדיוק חרדי, אבל הרבה יותר דתי מהממוצע
באוניברסיטת חיפה. שוב, כאשר נשאלו הסטודנטים מחיפה
אם הם מפלים על רקע דתי – התשובה היתה שלילית לחלוטין. הנשאלים אפילו התקוממו
על עצם הצגת השאלה.
בניסוי עצמו התגלה כי האפליה חיה ונושמת.
הסטודנטים מחיפה העבירו לסטודנטים מבר-אילן פחות ממחצית הכסף שהעבירו לסטודנטים
מאוניברסיטת תל
אביב – מעוז החילוניות הצפונית בארץ.
התוצאה הזו התקבלה גם בשני משחקים נוספים.
במשחק הדיקטטור מחליט השחקן אם וכמה כסף הוא נותן ללא תמורה. כסף עובר, והדבר מצביע
על מידת האמון שיש באדם האחר. גם כאן הדתיים זכו לאמון קלוש מטעם החילונים.
המשחק השלישי הוא משחק מיקוח. הסטודנט מציע
למקבל חלוקה של הכסף: אם המקבל מסכים – מתחלקים בהתאם להצעה; אם לאו – שני השחקנים לא
רואים אגורה. בניסוי העדתי הציעו למקבל המזרחי הצעות נדיבות בהרבה מזו שהציעו
למקבל האשכנזי. מדוע? הנה עוד סימן לגזענות. הנותן מעריך כי המקבל המזרחי, מטעמי
"כבוד," ידחה הצעה נמוכה. לכן מראש מציעים
למזרחי יותר
כסף. בתרגיל הדתי-חילוני זכו המקבלים בבר-אילן להצעה כספית נמוכה מזו של תל אביב.
קביעתם של החוקרים: "הקרע בין דתיים
וחילונים ברמה הפוליטית-תרבותית עבר למעשה לרמה האישית... לא רק שלא היה רצון לתת אמון או לשתף פעולה, אלא יותר מכך: האפליה
נגד הסטודנטים
מבר-אילן הינה אפליה של טעמים (כאשר חברי קבוצה אחת מעוניינים להפלות חברי קבוצה אחרת גם כאשר
הפעולה עולה להם בהפסד כלכלי."(
עד כמה הקרע עמוק אפשר ללמוד מהתנהגות
הסטודנטיות: במקרה הדתי-חילוני אין הבדל בין המינים. האשה החילונית שוטמת את הסטודנטים הדתיים כמו הגבר. כזכור, ככל
שהדבר קשור לעדה – בין אשכנזים וספרדים – הנשים לא
הפלו לרעה את הספרדים, בניגוד מוחלט לגברים.
האם חוסר האמון הוא דו-צדדי? האם הדתי
יעביר יותר כסף לדתי אחר מאשר לחילוני? זה, יש לקוות, ייחקר בעתיד הקרוב. נקודות זכות נזקפות
כבר כעת לטובת הסטודנטים מבר-אילן, בעקבות ממצאי מחקר אשכנזי - ספרדי בו היו
אמורים להעביר כסף לסטודנטים בחיפה. הממצא: אין אפליה. " התופעה הפתיעה גם אותנו," כותבים החוקרים. "למעשה
ולמען הכנות, ההערכה המוקדמת שלנו היתה שונה לחלוטין והיא נובעת מהסטריאוטיפים שלנו עצמנו."
המחקרים האלה, שכמו קודמיהם נעשו במסגרת
המרכז לפיתוח על שם פנחס ספיר, מזכירים מחקר מתחום אחר. פרופ' יורם מישר וצ'ארלס מנסקי
ממכון פאלק פירסמו בראשית השנה מחקר על הילודה בישראל. מתברר כי בשנות ה50- פערי הילודה הגדולים היו בין אשכנזים וספרדים. אז לאשה ספרדיה היו יותר מחמישה ילדים בממוצע, ולאשכנזיה כ2- בלבד. עתה שתיהן כמעט זהות, ברמה האשכנזית של אז.
אך לממצאים האלה יש חריג בולט אחד: החרדים.
אצלם יש הכפלה בשיעורי הילודה של נשים אשכנזיות, ויציבות אצל הספרדיות.
המסקנה של צמד החוקרים: "האוכלוסייה
היהודית בישראל עברה מהפך מוחלט באפיונן של תת-האוכלוסיות העיקריות: מפיצול על רקע עדתי,
בין אשכנזים ומזרחים, שאיפיין את שנות ה,50- עברנו משנות ה80- ואילך לפיצול על רקע דתי, בין
חרדים לבין לא חרדים." תזה מעניינת, אך כולה בנויה על מאפיין אחד: מספר
הילדים לאשה. המחקר החדש
של גניזי ופרשטמן מחזק את המסקנה הזו.
ישראל, כך זה נראה, מתפוררת. הפערים
מעמיקים בין יונים וניצים, בין עשירים ועניים, בין חילונים וחרדים. להתפוררות הפוליטית הזו
יש היבטים אישיים שנחשפים במחקרים. וההיבט האקטואלי: זה נכון שש"ס עזבה
את הממשלה כי היא מסרבת לקחת אחריות לשלום. אבל זה גם נכון שהעזיבה היא, בין השאר,
ביטוי לתהליכים האישיים שעוברים על האנשים. החיבור שלנו כאזרחי המדינה נחלש מול
הניתוק שלנו על רקע הדת.
21.7.2000
