לפני כשבועיים החליט ראש הממשלה בפגישה עם שר התשתיות שחברת חשמל לא תרכוש גז מהבריטים אלא תנהל מו"מ עם המצרים • מי שם את השניים להחליט ממי תקנה החברה גז? ואיך מרשה לעצמו אלי לנדאו, יו"ר החברה, לפגוע באינטרסים של החברה כדי לתמוך בעמדת ידידו שרון?
לפני כשבועיים קיימו ראש הממשלה ושר התשתיות פגישה שזכתה להדים רבים. הנושא: האם חברת החשמל תרכוש גז טבעי מהבריטים, שהם בעלי זיכיון בשדה פלשתיני, או ממצרים. בסופה של הפגישה דווח כי אריאל שרון הכריע כנגד דעתו של יוסף פריצקי וקבע כי חברת החשמל תנהל מו"מ מזורז עם נציגי הספק המצרי.
אף אחד מאלה שהתייחסו לנושא לא נדרש לשאלה הבאה: מה זה בכלל עניינם של שרון ופריצקי? האם כאשר חברת החשמל קונה מנוע לייצור חשמל, או פחם – האם גם אז נדרשת החלטה של צמד השרים?
ח"כ גלעד ארדן, מתנגד חריף להצעה לרכוש גז מבריטיש גז, טען לנימוקי ביטחון. לארדן די ברור שאם הפלשתינים עושים לנו פיגועים, על אחת כמה וכמה שיסגרו לנו את שיבר הגז. ארדן בילף. הגז הבריטי לא שייך לרשות הפלשתינית, בניגוד לגז ממצרים שכן שייך לממשלה שם (שבינתיים מונעת מאיתנו את שירותי השגריר בישראל;( צינור הגז שייצא מהשדה מול עזה יעבור ישירות לאשקלון; ומה שחשוב מכול: עזה תקבל גז מאשקלון. לכן אם בתעלול בלתי ידוע הפלשתינים יסגרו את הגז שאינו שלהם, הם יסגרו את הגז לעצמם.
אגב, אם יש לישראל נימוקי ביטחון בנושא הגז, הם מחייבים שישראל קודם-כול תקנה גז ממצרים ומפלשתין, ורק לאחר מכן תנצל את הגז הישראלי מול חופי אשדוד. דווקא הגז הישראלי ראוי שיישמר לימים שבהם יהיה אמברגו גז על ישראל.
נימוקי ביטחון באספקה הם בדיוק הנושא היחיד שלגביו יש לשרון ולפריצקי מה לומר ומה להחליט. סעיף )4א) לחוק החברות הממשלתיות מאפשר לממשלה, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבל החלטה שאינה עולה בקנה אחד עם האינטרסים של חברה ממשלתית. הממשלה, כבעלת מניות, יכולה לפעול באופן דומה באסיפה הכללית של בעלי המניות.
שרון ופריצקי לא באמת עסקו בביטחון. הם עסקו בכסף ובפוליטיקה שמסביבו, משהו שאינו בסמכותם. מה תעשה חברת החשמל, עם מי היא תעשה ואיך – כל ההחלטות האלה אסורות לחלוטין על השרים. אלא אם בכוונתם לכפות החלטה מכוח חוק החברות הממשלתיות או האסיפה הכללית של בעלי המניות.
פריצקי מפטר
שרון כבר הוכיח שהוא מזלזל בחוק. ראש הממשלה התקשר למנכ"ל משרד התחבורה כדי לעזור לחברים שלו, שהמנכ"ל אמור לפצותם על הפקעה. שרון, בתגובה, חושב שהוא בסדר: מה לא בסדר בלעזור לחברים שביקשו סיוע רק כדי להיפגש עם המנכ"ל? מה שכמובן לא מסביר מדוע טלפן פעמיים למנכ"ל, סלמן בן ציון, כפי שהעידו חבריו בני משפחת מלמוד.
על זה העיר ב. מיכאל במוסף לשבת ביום שישי האחרון כי על שיחות טלפון מהסוג הזה הועמד אריה דרעי לדין, והורשע.
למי שחושב שאין כאן הפרת אמונים, הנה סיפור על החבר של החבר של אריאל שרון, טוני בלייר. לבלייר יש חבר, פיטר מנדלסון. בעת שמנדלסון היה שר הוא טלפן למנכ"ל משרד הפנים וביקש שייפגש עם ידידו, איש עסקים, שביקש אזרחות בריטית. כשהתפרסם הדבר, מנדלסון התפטר.
אבל פריצקי? הוא הרי עורך-דין שמבין חוק. מרוב הבנה לקויה הוא הודיע לפני כחודש על פיטוריו של מנכ"ל מקורות, עמוס אפשטיין. איך יכול שר לפטר מנכ"ל של חברה? הוא לא יכול. אבל פריצקי הודיע, וגם הודיע מי יחליף את אפשטיין. חוץ מההודעה, לא קרה דבר.
פריצקי ניסה לכופף את המצב לפי רצונו. כשהוא רוצה להיפטר מאפשטיין, הוא מודיע – בניגוד לחוק – על פיטוריו. כשהוא רוצה שחברת החשמל תקנה גז מבריטיש גז – שוב בניגוד לחוק – הוא מתיישב לדבר עם אריאל שרון.
לנדאו עוזר
אבל זה לא סוף הסיפור. כי האיש הרע באמת בסיפור הזה הוא אלי לנדאו, יו"ר חברת החשמל. לנדאו מונה לתפקידו בזכות קשריו עם שרון. זה לא כבר הוא פרסם ב"מעריב" מאמר שבו הגן על הטלפונים של ראש הממשלה למנכ"ל משרד התחבורה בעניין כספי ההפקעה.
נראה כי לנדאו, בדרכו להגן על עמדות שרון, פוגע באינטרסים של חברת החשמל. לחברת החשמל יש אינטרס אחד בפרשת הגז: שיהיו כמה שיותר ספקים שימכרו לה גז במחיר נמוך ככל האפשר. לפני כשנתיים וחצי עשתה החברה מעין מכרז ובו זכו המצרים, שהציעו את המחיר הנמוך ביותר. ים תטיס, ספקית גז מישראל, יצאה שנייה, ולימים השוותה את המחיר למחיר המצרי. בריטיש גז הגיעה שלישית.
מאז התבררו שני דברים מרכזיים: חברת החשמל מתקשה להתחייב לרכוש גז כל עוד אין תשתית להולכתו, ומצרים מאוד שמחה לא למכור לנו גז. פריצקי בדק, לדבריו, את הנושא לעומק ומצא שהמצרים לא מוכנים להתחייב.
כשהתברר שמצרים מגמגמת, הסכימו הבריטים למכור גז במחיר המצרי. בסתיו שעבר נעשה מהלך נוסף: הממשלה אישרה לחברת החשמל להניח את כל תשתית הולכת הגז. וכרגיל אצל שרון, ההחלטה הזו התקבלה בניגוד לחוק הגז, שקבע שלחברת החשמל אסור לעשות כן.
חברת החשמל נכנסה במרץ לפרויקט. הבה נזכור: לה יש את האינטרס העיקרי ברכישת גז. גם מפני שהוא נקי וזול, גם מפני שהיא כבר השקיעה בהמרת מנועי הדלק שלה לגז, גם מפני שרשות החשמל הבטיחה לה חלק מהרווח. היא חתמה חוזים עם שני גופי תכנון ואף החלה במכרזים על התשתית. רק דבר אחד פעוט לא הגיע לכדי עיסקה: ספק גז שני ושלישי.
הטענה היא שחברת החשמל לא יצאה למכרז כי אלי לנדאו ידע שהתוצאה תהיה שהבריטים יזכו, כי המצרים מגמגמים. גם אם זה לא נכון, קשה להבין איך כל פרויקט הגז היה כבר בסתיו שעבר בידי חברת החשמל ורק בחירת הספק השני של גז נשארה תלויה באוויר. דירקטוריון חברת החשמל מעל בתפקידו.
הסיבה לכך היא שלנדאו ידע כי שרון מתנגד לגז הבריטי-פלשתיני, והוא עשה כל שביכולתו כדי שגז כזה לא יסופק. בין השאר על-ידי מיחדול כל החלטה בנושא הספק השני. כמובן שההחלטה הזו שיחקה בעיקר לידי הספק הישראלי, ים תטיס.
באביב עשתה הממשלה שטות נוספת: היא הוציאה את פרויקט תשתית הגז מידי חברת החשמל והעבירה אותו לחברה ממשלתית. זה, כמובן, ידחה את אספקת הגז בשנה לפחות. אבל זה עזר לחברת החשמל שלא לקבל החלטה ממי לקנות גז. כי מהאביב האחרון אין לחברה מושג איך יגיע גז לתחנות הכוח בואדי מילק, בתבור וברמת-חובב.
במצב הזה סביר היה להניח כי חברת החשמל תצא מהמשחק. אבל לא. אחרי פגישת שרון-פריצקי, שבה נכחו גם ראשי חברת החשמל, הודיעה החברה כי היא תמלא אחרי החלטת השרים (שכאמור התקבלה ללא סמכות) ותנהל מו"מ עם המצרים. לפתע, בניגוד מוחלט למה שנאמר על-ידי ראשי החברה כל השנה האחרונה, על אף שאין להם מושג איך הגז ינוע, הם מוכנים לנהל מו"מ על רכישתו.
חשוב לציין משהו ייחודי לעסקי הגז: הצרכן, במקרה הזה חברת החשמל, מתחייב לשלם עבור הגז גם אם הוא לא רוכש אותו. אם, בדרך נס, יתרצו המצרים ויסכימו למכור גז, יש סכנה גדולה שחברת החשמל תתחיל לשלם לפני שיהיו צינורות שבהם הגז יוכל לזרום.
12. 9. 2003