1 ביוני 2004

חשיבה כלכלית


סטודנטים התבקשו לבחור בין 7 חלופות היפותטיות לפיטורי עובדים בחברה: בכל חלופה מספר מפוטרים שונה ורווח שונה לחברה מחצית הסטודנטים לכלכלה העדיפו את החלופה שמאפשרת מקסימום רווח לחברה .

 חברת "מדבירים בהצלחה" פועלת כבר חמש שנים. היא מעסיקה עובדי מנהלה קבועים ועוד 196 עובדים לא קבועים שמועסקים בהדברת מזיקים. העובדים האלה משתכרים, שכר יסוד ושעות נוספות, כ5,000-4,000- שקל לחודש, וכמובן תוספות אחרות על-פי חוק. עד לא מכבר החברה הרוויחה הרבה. אלא שבגלל המיתון הרווחים ירדו, אם כי אין הפסדים.

 אתה או את ,קוראים יקרים, משתתפים בישיבת הנהלת החברה, שבה מציג סמנכ"ל הכספים שבע חלופות למדיניות החברה באשר לפיטורים אפשריים של חלק או כל העובדים הלא קבועים.

שאלה: על איזו חלופה אתם ממליצים? לפני שאמשיך בסיפור המעשה, אני מבקש מכל מי שקורא לנסות להשיב על השאלה ולרשום בצד את התשובה.

השאלה הזו נוסחה בידי פרופ' אריאל רובינשטיין מבית-הספר לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב. רובינשטיין בחר את קבוצת המשיבים בקפידה, מאחר שתהה האם סטודנטים לכלכלה משיבים אחרת מסטודנטים אחרים. כמחצית מהסטודנטים לכלכלה בחרו בחלופה שלפיה יש לפטר 96 עובדים. בקרב תלמידי משפטים, מתמטיקה ופילוסופיה רק 27%-13%  חשבו שזו התשובה הראויה. שליש מתלמידי הפילוסופיה בחרו בחלופה שאין לפטר ולו עובד אחד, והחברה תוכל להמשיך לפעול עם רווח של 400,000 שקל. בכל מקרה, וזה מובהק בצורה חדה, מי שאינו כלכלן בחר בחלופות שבהן מספר המפוטרים קטן מהמספר שהציעו מרבית הכלכלנים.

 אפשר לחשוב, אולי, כי הסטודנטים שאינם כלכלנים לא מבינים בדיוק את העניינים. לכן רובינשטיין ביקש מהסטודנטים להשיב על שאלה נוספת: מהי ההחלטה שיקבל המנכ"ל של "מדבירים בהצלחה?" בתשובה לשאלה זו נעלמו ההבדלים בין הסטודנטים. גם תלמידי פילוסופיה וגם תלמידי משפטים וגם תלמידי מתמטיקה היו בדעה שהמנכ"ל יבחר בפיטורי 96 עובדים כתשובה המתאימה לחברה שהוא מנהל. גם תלמידי הכלכלה חשבו שזו תהיה בחירת המנכ"ל. מה שמוכיח, כך רובינשטיין, כי כל המשתתפים הבינו בדיוק את הבעיה. הם חלקו לגבי הפתרון.

 מדוע בחרו תלמידי הכלכלה בחלופה ובה פיטורי 96 עובדים? כי בחלופה זו מביאים למקסימום את רווחי "מדבירים בהצלחה." מקסימום רווח כמניע מרכזי הביא את כל הסטודנטים למסקנה כי גם מנכ"ל החברה יבחר באלטרנטיבה הזאת.  הכלכלנים חושבים, כמו המנכ"ל, כי מה שחשוב זה מקסימום רווח לחברת "מדבירים בהצלחה." שיעור גבוה של תלמידי מתמטיקה ומשפטים חשבו כי החלופה הראויה היא חלופה  המביאה לחברה רווח של פי-ארבעה מהרווח הנוכחי במקום 2 מיליון שקל שבחרו הכלכלנים – אבל מעסיקה 44 עובדים יותר.

 לכאורה, תלמידי הכלכלה פתרו "נכון" את השאלה. הם הביאו למקסימום את רווחי "מדבירים בהצלחה." כך אמור לנהוג מנהל של ביזנס. כך מלמדים בבתי-הספר לכלכלה. אבל רובינשטיין תוהה, ובצדק, מדוע המקסימום של הרווח הוא המבחן היחיד. האם הכלכלן שוקל נכון כאשר, במיוחד בעת מיתון, הוא מוכן לפטר עובדים רבים ובלבד שהרווח של הביזנס שלו יהיה מקסימלי? מדוע, תוהה רובינשטיין, הכלכלן משיב באוטומט ה"מקסימום רווח" של "מדבירים," ולא במקסימום הרווחה של החברה כולה – הכוללת הן את "מדבירים" והן את כלל העובדים? והתהייה של רובינשטיין אינה אמיתית. הוא יודע כי משהו רקוב בממלכת הוראת הכלכלה, ממלכה שהוא – לפחות חלקית – מופקד עליה 
.

1.6.2004