19 באוקטובר 2004

בגנות הכלכלנים


בינואר 2005 אמור להתחלף נגיד בנק ישראל, ושמותיהם של שלל כלכלנים מוזכרים כמועמדים לתפקיד. האומנם כדאי שכלכלן יהיה נגיד בנק ישראל?
 

 מי ראוי לכהן כנגיד הבנק המרכזי מינואר ,2005  מועד סיום כהונתו של הנגיד הנוכחי? ראש הממשלה ושר האוצר הקימו צוות חיפוש בהרכב מנכ"לי משרדיהם, אילן כהן ויוסי בכר. התקשורת נתנה סימנים בחבורה הנבחנת: דוד קליין, הנגיד העכשווי, אביה ספיבק, המשנה לנגיד, ויקטור מדינה, לשעבר מנכ"ל בנק המזרחי, ליאו ליידרמן מאוניברסיטת תל-אביב ורואה החשבון יצחק סווארי, שנמצא בכל מקום. יש משותף לכל המועמדים: הם כלכלנים. מחקרים חדשים מלמדים שכלכלנים הם טיפוסים בעייתיים, ובחירתם לכהונה ציבורית אינה בהכרח אופטימלית .(1)
  את המכה הניצחת למקצוע מנחיתים חדוה בר וקונסטנטין קוסנקו מבנק ישראל. אלה בדקו את פעולת האנליסטים בשוק ההון הישראלי .(2)  יש אצלנו כ40- גופים שמפעילים אנליסטים, הנותנים חוות דעת מקצועיות על המניות הנסחרות בבורסה. בר וקוסנקו בדקו מה טיב הסחורה הייעוצית הניתנת לציבור. התמונה מבהילה.

 הבדיקה כללה כ1,000- המלצות שניתנו בשנים ,2000-1999  בעת שהבורסה עלתה ונפלה. מתברר כי 76% מההמלצות היו לקנייה, ורק 3%  למכירה. מכיוון שממכירה אפשר להרוויח בדיוק כמו מקנייה, משמעות ההמלצות האלה היא שהאנליסטים – בהכללה, אולי יש כמה מוצלחיםלא עושים עבודתם נאמנה.

 הדבר בולט בהערכות שהם נותנים על שינוי מחיר המניה הצפוי בשנה הקרובה. החוקרים מצאו כי בממוצע, האנליסטים – חבורת כלכלנים הנחשבת לעידית שבחבורה – טענו כי מחירי המניות שאותן המליצו לקנות יעלו ב.27%- בפועל, לאחר שנה, מחירן ירד בכ.2%- חבורת שלומיאלים.

 הטעויות הגדולות ביותר – והרוב המוחץ של הטעויות הוא בכיוון של קניית מניות – נעשו בידי אנליסטים שהמליצו לגבי מניות שיש להם עניין בהן, כלומר שהחברה שלהם מחזיקה בהן. החוקרים זיהו  "בעלי עניין" שכאלה ב15%- מההמלצות. הכלכלנים המכובדים "שכחו" לציין את העובדה הזו. הם, אם כן, גם לא כל-כך הגונים.

 כדי שנכיר את החבורה רשמו החוקרים את שמות הממליצים, וכאן אפרסם רק את הגדולים שבהם: בנק הפועלים, נשואה זנקס, גמול ניהול נכסים פיננסיים, מנורה גאון בית השקעות, הראל שוקי הון, אופק ניירות ערך ולהמן ברדרס.

 אחד מממצאי המחקר הוא שהטעויות האלה לא גרמו נזקים גדולים. הציבור – ראוי לומר: עדר שוק ההון הישראליהאמין להבלי האנליסטים ועשה מה שהמליצו לו. כתוצאה מכך חלק מהתחזית שלהם התממשה. אם כי, כפי שצוין, תוך טעויות גסות במחירים.

 כלכלנים מתהדרים במדעיותם. ההמלצות שלהם לעולם נטולות אידיאולוגיה ולעולם מייצגות את מה שטוב לאנושות. ניל גנדל, סוניה רוקס, לילך שגיב ואיימי ורזסנייבסקי (3)  חיפשו מהו המטען האידיאולוגי והמוסרי שאותו נושא הכלכלן, ובמיוחד עד כמה המטען הזה שונה מזה של בעלי מקצוע אחרים. מתברר כי הכלכלן המצוי, לפחות הסטודנט לכלכלה, שונה מאחרים.

 החוקרים שאלו סטודנטים על יחסם לכוח, עושר, סמכות, שאפתנות, עזרה, שלום עולמי וכיוצא באלה עניינים. הם ביקשו לדעת האם הסטודנט המצוי לכלכלה שונה בתגובותיו מהסטודנט המצוי במחלקות אחרות של הפקולטה למדעי החברה: מדעי המדינה, סוציולוגיה, תקשורת. ההשוואה מלמדת כי הסטודנטים לכלכלה "רעים" יותר. הם דואגים יותר לעצמם ולתענוגותיהם מאשר חבריהם באוניברסיטה. הם שואפי כוח במידה גדולה יותר. הם קרייריסטים בשיעור גבוה יותר (מה שאולי מסביר את המלצות האנליסטים במחקר הקודם .( ויש בהם פחות חמלה לזולת.

 הבדיקה נעשתה בשני מועדים: בעת הכניסה לאוניברסיטה ושנה מאוחר יותר. מפתיע שהתוצאות לא השתנו, מה שאולי מלמד שבתי-הספר לכלכלה לא משנים את השקפת העולם החריגה לרעה של תלמידי הכלכלה. זה גם יכול ללמד כי מי שבוחר ללמוד כלכלה, כבר מראש טבוע בו עולם מושגים של דאגה לעצמי ושל התנכרות יחסית לזולת. משהו משובש במוחם הקודח של כלכלנינו.

"האוריינטציה של כלכלנים לקריירה שלהם משפיעה על תפקודם בגיבוש מדיניות ציבורית. קחו לדוגמה כלכלן שמנהל מו"מ עם המורים.  האוריינטציה לקריירה עשויה להביא את הכלכלן להתמקד בדרישות בתחום הקריירה של המורים (תביעות שכר וקידום) ולא בדרישות בתחום החברתי (למשל, שינויים במספר התלמידים בכיתה ומצבם של תלמידים שמתקשים."( כך מסכמים החוקרים את עבודתם, אם כי תוך אזהרה שייתכן שסטודנטים לכלכלה אינם בהכרח מייצגים כלכלנים בכלל.

 העבודה הזו הזכירה לי מה שעשה לא מכבר אריאל רובינשטיין .(4) הפרופסור לכלכלה מאוניברסיטת תל-אביב מסתובב כבר כמה שנים עם בטן מלאה על עמיתיו למקצוע. במסגרת זו הוא מרצה מבוקש בחוגים אנטי-ממסדיים. רובינשטיין המציא סיפור על מפעל שרווחיו קטנו כתוצאה מההאטה הכלכלית. לפני הנחקרים שלו, סטודנטים, הוצגו כמה הצעות לפיטורי עובדים במפעל כתרופה כלכלית להגדלת הרווחים, והם התבקשו לבחור ביניהן. רובינשטיין תהה אם סטודנטים לכלכלה משיבים על החידה באופן שונה מאחרים.

 ואכן, הממצאים נתנו תוצאות דומות להפליא למחקר של גנדל, רוקס וחבריהם. בסיפור של רובינשטיין העדיפו הסטודנטים לכלכלה פתרון שהביא למקסימום את רווחי החברה. נחקרים אחרים העדיפו פתרונות פחות קיצוניים, שהביאו להגדלה ברווח אך במחיר של פחות פיטורי עובדים. רובינשטיין תהה אם ממצאיו מלמדים על ראשם הדפוק של הכלכלנים, שעולמם לא מכיל פתרונות המתחשבים במצב האבטלה יחד עם הגדלת רווחי הפירמה. רובינשטיין חושב (שלא כמו גנדל, רוקס וחבריהם) שהאשם מצוי בבתי-הספר לכלכלה, שמלמדים כלכלה בצורה פשטנית ולא מתחשבת.

 אז מי ראוי לכהן כנגיד הבא של הבנק המרכזי? מהמחקרים ומהחיים אפשר ללמוד כי בקיאות כלכלית והשקפה כלכלית אינן חשובות. צוות כהן-בכר צריך לחפש אשה או גבר עם מטען אנושי רחב,  מתחשבים, ובהחלט לא אנשים שמחפשים קריירה חדשה. הסיכוי שכלכלן ייפול לקטגוריה הזו, כך אנו למדים, לא ממש גדול.
 
 (1) גם הכותב הוא כלכלן, ויש להתייחס לכתביו בזהירות המתבקשת.
(2)  חדוה בר, קונסטנטין קוסנקו: האם אנליסטים של מניות משפיעים על שוק ההון והאם שוק ההון מבין את הפוטנציאל לניגודי עניינים. בנק ישראל, סדרת מאמרים לדיון .2004.12 המאמר מתפרסם באתר האינטרנט של הבנק המרכזי.

(3) Neil Gendal, Sonia Roccas, Lilach Sagiv and Amy Wrzesniewski: Personal for Value Priorities of Economists. Center for Economic Policy Research DP 4655
(4) Ariel Rubinstein: A Skeptic’s Comment on the Studies of Economics 2004. http://econ.tau.ac.il/papers/foerder/18– 2004

19.10.2004