האמת, לא ממש חשוב מי ימונה לנגיד, שכן ממילא הוא לא יודע מה הוא עושה • החדשות האחרונות מתחום הכלכלה מלמדות, כי הכלכלנים מצויים היום במצב דומה לזה של הרבה חוקרים בתחום התרופות: הם יודעים שיש תרופה, הריבית, שעובדת לא רע נגד המחלה, האינפלציה, אבל אין להם מושג איך זה עובד
כשסיפר לי עובד הבנק המרכזי כי הוא בדרכו לסמינר על מדיניות מוניטרית במעוז הקפיטליזם של ניו-יורק, ביקשתי ממנו שיתעניין בגורלו של ידיד ותיק, M1 שמו. דיווח האיש כי לדעת מומחי המוניטריה, תש כוחו של M1 וכוחם של שאר בני משפחתו. העניין הזה משאיר תעלומה כלכלית לא פשוטה.
אציג, ראשית, את בני המשפחה. לM1- שלושה אחים ידועים: M0 ,M2 ו,M3- וכן אחות הקרויה . C כל החמישה הם בני משפחה אחת, משפחת כסף. במשך מאות בשנים הואשמו בני המשפחה – אם כי לא תמיד היתה הסכמה מי מהמשפחה נושא באחריות – לאינפלציית יתר או לנסיגת מחירים. והנה, אם צודקים חכמי המוניטריה של העת הזו, שנת 2004 תירשם כשנת מפנה בהבנת הכלכלה. ליתר דיוק: שנת מפנה באי-הבנת הכלכלה.
חברי משפחת כסף היו הגורם המרכזי בתיאוריה הכלכלית שהסבירה לנו מדוע יש אינפלציה. הנוסחה המוכרת ביותר נרשמה בידי הכלכלן ארווין פישר, והיא נראית כך: כמות הכסף כפול מהירות המחזור שלו = כמות העיסקאות כפול רמת המחירים. קוראים לזה תורת הכמות של הכסף, והיא קושרת בין המחירים לבין כמות הכסף באמצעות שני גדלים נוספים. מאז שהומצאה תיאוריה מוניטרית, בערך לפני 300 שנה, ועד היום, כל חסידיה – ראש וראשון וחשוב מכל: מילטון פרידמן – יוצרים את הקשר שבין כסף למחירים בגירסאות השונות זו מזו רק בשוליים.
אחד העניינים שבהם הגירסאות נחלקו הוא מי ממשפחת כסף נושא באחריות למושג „כמות הכסף. " בראשית שנות ה80- החליטה ממשלת בריטניה, בהנהגת החסידה המוניטריסטית מרגרט תאצ'ר, כי זוהי – M0 כמות השטרות והמעות המצויה בידי האנשים והעסקים. אבל לרוב טענו מומחי המוניטריה כי – M1 אמצעי התשלום, הכוללים את אותן שטרות ומעות וכן את הכסף שמצוי בפקדונות הוא הנושא באחריות, ולא שאר בני המשפחה, כולל האחות הסוררת ,C הידועה גם בשם „אשראי. "
פרופ' ליאו ליידרמן – מנהל מחלקת המחקר של בנק ישראל תחת שרביטו של חסיד מוניטרי אחר: הנגיד יעקב פרנקל – פרסם בזמנו מחקר שהראה באותות, במופתים וברגרסיות (שיטה סטטיסטית למציאת קשר בין שני נושאים. לדוגמה: הקשר בין מספר נאומי שר האוצר לשיעור הצמיחה במשק) כי אמצעי התשלום הם הם האחראים לאינפלציה הישראלית. לכן מי שרוצה לשלוט במחירים צריך לעשות דבר פשוט וקל יחסית: לשלוט על . M1
מכיוון שהבנק המרכזי הוא זה שמדפיס כסף, והוא זה ששולט בריבית לטווח קצר, זה נראה באמת פשוט לרסן את האינפלציה. מה שנותר להחליט הוא על מידת הריסון הראויה ועל המהירות שבה אנו רוצים להגיע אליה. רבני מוניטריה מודרניים פסקו כי על הממשלה (ולא הבנק המרכזי) לקבוע „יעד אינפלציה," ועל המרכזי (ולא הממשלה) לבצע. הביצוע, כאמור, לא נראה מסובך בהתחשב בכך שכל מה שצריך הוא לשלוט בילד הידוע בשם אמצעי תשלום.
מי שיעיין בדו"ח ועדת לוין, שמונתה על-ידי ממשלת נתניהו לפני כשבע שנים, ימצא כי בהתאם לפסק הרבני-מוניטרי הזה הומלצה הצעת חוק. גם היום חוזר הנגיד הנוכחי, דוד קליין, וטוען שיש לחוקק את ההצעה, שנותנת עצמאות מלאה לבנק המרכזי לקבוע איך לשלוט על האינפלציה דרך הכסף.
אלא שב2004- קרה משהו מחריד, שעיקריו תוארו בראשית הכתבה הזו. משפחת הכסף, עושה רושם, נעלמה. לפחות היא נעלמה מפסיקת רבני המוניטריה. ישראל, לדוגמה: בשנה שעברה גדלו אמצעי התשלום בכ17%- בממוצע, ב2003- לא היה שינוי, ואילו ב2002- ו2001- (במצטבר) היה גידול של כ30%- בממוצע. בארבע השנים האחרונות גדלו אמצעי התשלום בכ. 60%-
הכלכלן שלמה מעוז, הנחשב אחד מטובי החזאים במקומותינו, טעה לאורך תקופה ארוכה מפני שהתעקש כי הגידול הכל-כך גדול באמצעי התשלום סופו שיניב מחירים גבוהים יותר. אלא שבארבע השנים האחרונות, על אף עלייה דרמטית באמצעי התשלום, מדד המחירים לצרכן עלה, במצטבר, רק בכ
וזה מעורר את השאלה: אז מה כן? מדוע הבנק המרכזי, כשהוא חושש מאינפלציה, מעלה את הריבית? הוא עושה כן כדי לצמצם את אמצעי התשלום. אבל אם אמצעי התשלום הם, כמו הרשות הפלשתינית, לא רלוונטיים – אז איך זה עובד? אם יש סיבה מרכזית מדוע טרם הוכרז סופית על היעלמות משפחת כסף, לפחות מספרי התיאוריה הכלכלית, הרי היא בכך שאין כל הסבר חלופי משכנע איך הריבית משפיעה על האינפלציה (בלי לעבור דרך הכסף. (
הכלכלנים, מזרם המוניטריסטים, מצויים היום במצב דומה לזה של הרבה חוקרים בתחום התרופות: הם יודעים שיש תרופה שעובדת לא רע (תרופת הריבית למחלת האינפלציה) אך אין להם מושג איך זה עובד. כלכלנים שאמורים להיות אנשי מדע מסתירים מאיתנו, ההדיוטות, את בורותם.
בימים אלה מוכרז מיהו מועמדה של הממשלה למשרת נגיד הבנק המרכזי. הסיפור על בני משפחת כסף בא ללמד אותנו עניין אחד: זה לא כל-כך חשוב מי ייבחר. ממילא אין לו (לצערנו, צוות החיפוש לא מציג מועמדת אשה) מושג מדוע כשהוא עושה מה שהוא עושה, קורה מה שקורה. אז אפשר אולי לבחור באיש היפה, הנחמד, בעל הקרחת המוצלחת (יש מחסור בבעלי שיער בקרב המועמדים) במידה לא פחות מוצלחות מהבנת התיאוריה המוניטרית.
14. 1. 2005
