רבבות
צרכני חשמל קיבלו עם חשבון החשמל האחרון מכתב מוועד עובדי החברה, שבו
הוזהרו
מפני העלאת המחירים הצפויה – אם וכאשר תופעל "הרפורמה" במשק
החשמל שכבר אושרה בממשלה ובכנסת. בהתאם לתוכנית
הזו,
שביצועה נדחה לאוגוסט, תפוצל חברת החשמל לעשר חברות. העובדים, שהתנגדו עד כה,
כנראה נשברו, ועל־פי הדיווחים הם מוכנים לפיצול. כעת הם
מתמקחים על המחיר: מועד רחוק ככל האפשר, ותמורה לעובדים. חבל שכך. להתנגדות לפיצול החברה
יש ביסוס רב, והיא נסמכת בעיקר על שתי טענות: האחת היא שהפיצול יסכן את אספקת
החשמל לצרכנים, והשנייה – שהוא יגרום בוודאות
לעליית מחיר החשמל.
הכלכלן
האמריקאי פול קרוגמן הסביר את ההיגיון בטענה
שפיצול מזמין הפסקות חשמל בדוגמה הבאה: נניח שייצור
החשמל מתחלק בין חמש חברות שוות כושר, שלכל אחת
הספק של .100 הביקוש הכולל הוא .420 הממונה
על משק החשמל עושה מדי יום מכרז (כן, כך
זה מתנהל,( ואתם,
הקוראים,
בעלי המפעל החמישי. מה אתם עושים? אם יש לכם שכל, אתם לא ניגשים למכרז. כל
ארבעת
המתחרים שלכם יזכו, ויספקו בסך הכל .400 השוק זקוק ל־,420 כך שמיד ייווצר מחסור בחשמל. ואז
יבואו אליכם ויתחננו שתספקו חשמל. אתם
תסכימו
תמורת תוספת של 30% למחיר. ועד שתתרצו, רק יגדל הביקוש לנרות.
מי רוצה חשמל יקר
מדוע
שהמחיר יעלה? זה עוד יותר פשוט. היום החוק מתיר
ליזמים פרטיים לייצר ולמכור חשמל. אז איך
זה שאף אחד לא קם? מסיבה פשוטה: אף יצרן לא מסוגל להתחרות בחברת
החשמל במחיר הנוכחי. לכן יצרנים פוטנציאליים
מבקשים מהממשלה להקים קרטל (בבעלות ממשלתית) שיקנה
עבורם דלק בזול. לכן הם דורשים לייקר את מחיר החשמל.
גם חברת
החשמל רוצה שהמחיר יעלה. הניהול שם
לא ממש
מוצלח, ורווחי החברה זעומים. מי שעומד מול התביעות להעלות את המחיר היא רשות
החשמל – הגוף המופקד על קביעת
המחיר.
מה אומרים
באוצר, המשרד הממשלתי שדוחף לפיצול? הם מודים שאכן המחיר יעלה. אלא, כך האוצר,
זה יקרה גם אם החברה לא תפוצל.
הפרופסור הלא-מלומד
לא מכבר קיבלה הממשלה סיוע בעניין הזה מפרופ׳
יעקב עמיהוד מאוניברסיטת ניו־יורק. עמיהוד קבע ש"תעריפי החשמל נמוכים בגלל שהחברה
מסובסדת מאוד על־ידי הממשלה באמצעות מחיר הון נמוך".
נחמד
למצוא
פרופסור
שמתקשה בהבנת המציאות. הממשלה לא מסבסדת שום דבר ושום עניין. רשות
החשמל היא גוף ציבורי בלתי תלוי, שכולל
בתעריף החשמל תשואה על ההון של יותר מ־.6% לא
סובסידיה, ולא ציפורים. העובדה שהחברה לא מממשת את הפוטנציאל הזה – אינה מעידה על סבסוד. היא
מלמדת על בעיה ביכולת הניהולית, ותו לא.
מה מציע
עמיהוד? להעלות
את תעריף החשמל, כלומר
לתת פרס
לניהול בעייתי. אני מקווה שהתלמידים שלו ישכילו להתעלם ממורה תמוה שכזה. מכיוון שהעמיהודים הימניים למיניהם הם השולטים
במקומותינו,
ראוי שהציבור יתבע מהממשלה: בלי קשר לוויכוח
על הפיצול – מחיר החשמל לא עולה. נראה את הממשלה עושה את
"הרפורמה" בלי עושק הציבור.
הפרופסור
המלומד מוסיף כי החברה לא מייצרת מספיק
חשמל, והסיבה, לדבריו, היא שיש לה חוב
ענק ומשום כך אף אחד לא מוכן לתת לה כסף. ומכיוון שגם רווחים אין לה –
אין כסף לבניית תחנות כוח. כל זה לא מפריע לו לטעון במקביל, שהממשלה מסבסדת את
הריבית שמשלמת החברה על החוב שלה. אם הריבית מסובסדת, מדוע יש לחברה קושי לגייס כסף?
כחלון "דואג" לעניים
הסיפור
האמיתי שונה לחלוטין. הריבית לא מסובסדת – גם לא
באמצעות ערבות מדינה סמויה שעליה כותב עמיהוד. כמה מתחנות הכוח של חברת
החשמל מובטלות כי הממשלה אוסרת עליה להפעיל
אותן. הממשלה גם אוסרת עליה להקים תחנות חדשות. מדוע? כי היא
מבקשת ליצור משבר חשמל, כלחץ על עובדי החברה להסכים
לפיצול.
ההתנהלות
הממשלתית
המסוכנת כלפי משק החשמל באה לביטוי גם בחוק החדש לאספקת
חשמל מוזל לעניים. את ההצעה יזם ח"כ משה
כחלון (ליכוד) והיא מלמדת על המשך החשיבה הימנית (שלה שותפים בנימין
נתניהו,
פואד בן אליעזר ואהוד אולמרט), שמוכנה
להרוס נכסי ציבור כדי לקדם את האידיאולוגיה שלה.
ההצעה
קובעת כי עניים (ונניח שאנחנו יודעים מי אלה) יקבלו חשמל מוזל. מי ישלם? במקום שהממשלה תשלם מתקציבה, קובע החוק
שיש להעלות את מחיר החשמל. על מי חל
החוק? על חברת החשמל. על מי לא
חל החוק? על יצרן פרטי של חשמל. אז מה עושים כאן? מטילים מס על
החשמל של חברת החשמל, ומאפשרים
ליזם פרטי למכור חשמל במחיר מופחת. זו לא תחרות. זו
בריונות.
ומדוע
עושים זאת לחברת החשמל? כי היא
ציבורית. מדוע לא מחייבים את בתי זיקוק למכור דלק מוזל לעניים? מדוע לא מחייבים את המאפיות
למכור לחם מוזל לעניים? כי אלה כולם גופים פרטיים. ועל הקניין הפרטי מגוננים. את
הקניין הציבורי – עושקים. בהזדמנות זו שכלכלת הימין מוצגת לתפארה, ראוי לומר משהו על
"חברה כושלת."
בין שכר ורווחים
חברת החשמל כושלת, לטענת עמיהוד, כי אין לה
רווחים.
אם החברה הייתה משלמת שכר מינימום לעובד ומרוויחה עבור בעלי המניות שלה
מיליארד
שקל לשנה – אף אחד לא היה קם ומצפצף. חברה, כך הימין, היא יעילה רק אם בעלי
המניות
מרוויחים. זו האידיאולוגיה שלהם, אך אין לזה ביסוס כלכלי. לצרכנים לא משנה
אם בעלי
המניות מרוויחים או ש"הרווח" מחולק כשכר לעובדים. חלוקת הערך העודף של
חברה בין דיווידנדים ושכר היא הכרעה חברתית,
שאין ל"מדע הכלכלה" מה לומר לגביו. ההכרעה אם הערך העודף הולך לכאן או לשם היא
תולדה של העדפה פוליטית, אידיאולוגית. עמיהוד והימין אוהבים בעלי מניות. זכותם. לאהוב
את העובדים זה לגיטימי באותה מידה. בין זה לבין כלכלה ויעילות אין דבר וחצי דבר.
27.3.2007
