מדוע נסיעה באוטובוס אגד מירושלים לתל־אביב עולה 17. 7 שקל? חסידי הכלכלה האווילית (סליחה, החופשית) עלולים לחשוב שיש מנגנון חופשי שבו אגד מתחרה ברכב פרטי, ברכבת ובמוניות שירות וקובע את המחיר הטוב ביותר מבחינתו במסגרת התחרות הזו. זו חשיבה מעניינת ונטולת קשר עם המציאות.
במציאות, את המחיר קובע משרד התחבורה. ואיך הוא עושה את זה? הוא יודע שהקו הזה מאוד מבוקש. לכן משרד התחבורה מטיל מס על הנוסע. אגד אמנם תשמח להסיע בקו הזה במחיר של 9 שקלים, אבל משרד התחבורה מכריח אותה לגבות 17. 7 שקל ולהשתמש בהפרש כדי לסבסד, למשל, את הקו מירושלים לחברון.
כלכלני הממשלה מסבירים שהם נגד סבסוד צולב. אבל זה רק ברמה העקרונית. ברמה המעשית, ומיוחד כאשר התחליף לסבסוד צולב הוא סבסוד ממשלתי, הם שמחים לנטוש את העקרונות שלהם. וכפי שכל דרדק של כלכלה יודע, לחוכמה הממשלתית הזו יש עלות: יותר זול לנסוע לתל־אביב ברכב פרטי, אפילו אם זה כרוך בהצטופפות בכביש מספר 1 עם רבבות אחרים שהממשלה ממריצה אותם להשתמש ברכב פרטי, ולא בתחבורה ציבורית. מדוע הממשלה מעדיפה תנועה ברכב פרטי (מזהם ומצטופף) על פני ציבורי כאשר היא מצהירה את ההפך? אתם מוזמנים לשאול את מר שאול מופז, שר התחבורה. הוא בטח יודע.
זה לא המקרה היחיד. מי שיש לו טלפון ואינו מטלפן, מסבסד את מי שמדבר. איך? באמצעות תעריף הקרוי דמי שימוש קבועים . משלמים אותו גם מי שאינם משתמשים. מוצאים את זה בגז מרכזי, במים ובחשמל: סבסוד צולב, כמובן משיקולי כלכלה תחרותית. לא תחרות, ולא ציפורים.
אם העניין הזה הוברר, קל לראות עכשיו מה היא השביתה־השבתה של דואר ישראל. גם כאן החליטה הממשלה על סבסוד צולב. אלא שבעול הסבסוד – ונניח שיש בו טעם – מבקשת הממשלה שתישא חברת דואר ישראל, עניין שיפגע בחברה שזה עתה הוקמה.
מהו הסבסוד הצולב בדואר? הממשלה מכריחה את הדואר לגבות מחיר גבוה על משלוחים של דברי דואר כמותיים) מכתבים מהבנקים, למשל. ( מדוע? כדי לסבסד את משלוח המכתב הרגיל (עם הבול) שמחירו 1. 5 שקלים ועלותו לדואר כפולה מזה. נחמד שהממשלה מבקשת לסבסד מכתבים (די קשה להבין מדוע. ( זה פחות נחמד שהיא לא מוכנה לשאת בעלות של מדיניותה.
וכך הדואר מתקשה להתמודד מול מתחרים שנכנסו לענף ושיכולים למכור את שירותי הדואר הכמותי בזול, כפי שגם הדואר יכול – אבל אסור לו. הדואר מוכה פעמיים: פעם אחת דורשים ממנו לסבסד מכתבים של הציבור, ופעם שנייה שוללים ממנו יכולת השתכרות באמצעות החובה לגבות מחיר גבוה מדי מדואר כמותי, ובכך לאבד לקוחות. זו תבונתם הכלכלית והחברתית של מר הירשזון מהאוצר ומר אטיאס מהתקשורת.
מה ראוי שייעשה? אם הממשלה רוצה לאפשר תחרות בדואר, כל שעליה לעשות זה לאפשר לכל גורם לפעול במקביל לדואר ובכל השירותים שנותן הדואר בכל מקום בארץ. לאפשר רק להתחרות בדואר בגוש דן זו בדיחה. אבל זכותה של הממשלה להתבדח ובלבד שתישא בעלות הבדיחה. אם השוק חופשי לחלוטין, אז גם הדואר שיפעל חופשי לחלוטין. אם הממשלה מתעקשת שדבר דואר יגיע מאילת לדימונה מדי יום ובמחיר מפוקח באמצעות חברת דואר ישראל או כל גורם אחר – שתשלם, בבקשה.
ככלל, הרצון של הממשלה להטיל עלויות של מדיניותה על גורם עיסקי כלשהו אינו תקין. אבל אם הממשלה מתעקשת, אז חובתה לדאוג לכך שכל מי שפועל בתחום הדואר – ולא רק דואר ישראל – יהיה חייב להעביר מכתבים במחיר 1. 5 שקלים לכל מקום בארץ בתוך יום.
12. 4. 2007
