בשבוע שעבר הציגו ראש הממשלה, שר האוצר (דאז,( שר התמ"ת ושר הרווחה תוכנית למלחמה בעוני ולהגדלת מספר העובדים במשק. התגובה הציבורית הייתה פושרת למדי. כמו כל דבר אחר שקשור בממשלה הזו, גם התוכנית החדשה נתפסת כמשהו לא רציני. גם מי שהתוכנית טובה בעיניהם לא מאמינים שתצא אל הפועל, ובמידה רבה של צדק: כאשר תוכנית כלכלית ממשלתית לא מספרת מאיפה יבוא הכסף ואיך הוא יזוז ממקומו הנוכחי ליעדים החדשים – זה לא רציני.
כספיח לאותה תוכנית־לא תוכנית דווח גם שהממשלה החליטה להתמקד בנושאים החברתיים ולא ברפורמות – אותן תוכניות כלכליות שהתפרסמו במיוחד בימיו של בנימין נתניהו כשר האוצר. פיצול הנמלים הוא דוגמה בולטת לרפורמה שעוררה סערה, גרמה לשביתה, הופעלה לבסוף בהסכם עם העובדים ולא נודע כי הביאה שינוי כלשהו.
בשנה האחרונה נעשתה עוד רפורמה. כלומר, שינוי מבני מלווה בהרבה מלל והבטחות. בתי הזיקוק לנפט פוצלו והופרטו. משרד האוצר גא מאוד: במקום בית־זיקוק אחד יש לנו שניים. כלומר, עכשיו יש תחרות ומחירי הדלק צפויים לרדת. מן הסתם שעכשיו, בבעלות פרטית, הם הרבה יותר יעילים, ולכן, שוב, המחירים בוודאי יורדים ואיכות הדלק משתפרת. זה עיקרו של המלל הממשלתי.
איזה בובה של רפורמה. האומנם? בית־הזיקוק באשדוד פוצל מאחיו הבכור שבחיפה ונמכר במכרז ממשלתי לחברת הדלק פז. לפני הפיצול ייצר בית הזיקוק הזה כשליש מתזקיקי הדלק של בתי הזיקוק המאוחדים. פז, חברה לשיווק מוצרי נפט, מחזיקה בנתח שוק של כשליש מתצרוכת הדלק המזוקק בישראל. לא מכבר דווח כי פז חתמה על הסכם למכירת דלק גם לרשות הפלסטינית. אכן, בובה של רפורמה: פז קנתה לעצמה בית־זיקוק. כאן זה מתחיל, וכאן זה נגמר.
בית־הזיקוק באשדוד לא מתחרה בבית־הזיקוק בחיפה. פז, בעלת הבית, קונה את כל התפוקה שלו: לתחנות הדלק המשווקות מטעמה וללקוחתה – הרשות הפלסטינית. מנקודת מבטם של כל שאר הצרכנים, למשל חברות הדלק סונול, דלק, דור־אלון ועוד אין כל שינוי. הן עדיין עומדות מול מונופול. לא תחרות ולא נעליים. ומחירי הדלק? העורכת של המדור הזה בעיתון לא מסכימה לפרסם כאן בדיחות.
יש סיכוי לא רע שהתבונה הרפורמטורית של הממשלה תתקדם עוד שלב. כעת יש מכרז להפרטת פי־גלילות – זרוע הזרמת דלק מונופולית. מי יודע? אולי חברה כלשהי לשיווק דלק תקנה גם את זה ולא תאפשר למתחרה שלה נגישות למתקנים החיוניים האלה (כפי שלסונול אין כעת נגישות לבנזין של בית־הזיקוק באשדוד. ( הכל, כמובן, למען היעילות וצמצום מעורבות המדינה בחיי הכלכלה. ולא שכחנו: התחרות.
בשם התחרות (שאיננה) גם מסירים את הפיקוח על המחירים, שהרי תחרות מוזילה את המוצר ומשפרת את איכותו. אבל מה לעשות ופטפוטי הכלכלנים לא משפיעים באמת על המציאות הבנזינית? מחירי הבנזין לא יורדים. מחירי שינוע הסחורות בנמלים לא יורדים. הממשלה, בתבונה כלכלית מדהימה, אוסרת על דואר ישראל להוריד מחירים. אולי בספרי הלימוד לכלכלה כתוב שתחרות טובה לצרכנים. במציאות הישראלית, עם ספקים מאוד ספורים (שני נמלים, שני בתי־זיקוק, דואר אחד, שתי רשתות סופרמרקט ועוד דוגמאות מהסוג הזה,( אין תחרות של ממש. תראו איך התחרות העזה בשוק הסלולרי מביאה למחירים עולים בהתמדה ולרווחי ענק לחברות שמספקות את השירות.
אם ממשלת אולמרט באמת מתכוונת להפסיק עם השטויות המזיקות האלה – מה טוב. אלא שבצנרת יש עוד תוכניות לתחרות. . עד ה־1 ביולי אמורה חברת חשמל להתפצל לכמה חברות שיתחרו זו בזו. כאן אפילו הממשלה מודה: בתחרות שתיווצר כתוצאה מה רפורמה מחירי החשמל יעלו. אבל זה ממש לא חשוב, אם בתמורה כמה כלכלנים בממשלה יהיו מאוד מרוצים מעצמם ומיישום האידיאולוגיה שלהם
26.4.2007
