לפי החוק, בסוף החודש הבא תאבד חברת חשמל את רישיונה לייצור, הולכה וחלוקה של חשמל. רישיונות לפעולות אלה יינתנו לכ - 10 חברות שיוקמו מהיום ועד אז, כתוצאה מפיצול חברת חשמל. מי שחושב שהמחוקק יצא מדעתו אם הוא מאמין בחוק הזה – לא יטעה בהרבה. אבל כנראה ששר התשתיות, בנימין בן־אליעזר, הוא הנבון מכולם. עובדה: הוא המציא את החוק, והכנסת אישרה.
עובדי חברת חשמל מתנגדים לפיצול המוצע. חשוב לציין כי גם אם היו מסכימים, הפיצול לא היה מתבצע. בטח שלא במועד הנקוב. בן־אליעזר אפילו לא טרח לנקוט מהלך חיוני אחד לצורך ביצוע מדיניותו: היכולת של חברת חשמל לפצל את החוב שלה, המסתכם בכ־45 מיליארד שקל, מבלי להביא לפירעון מוקדם של החוב. מילא.
פואד הפך ליעד של עובדי החברה. הם הציבו שלטים על מתקני חברת חשמל ובהם דברי לעג ובוז לשר התשתיות, שעד לפני כמה שנים היה יקירם. הנהלת חברת חשמל הורתה לעובדים להסיר את השלטים. העובדים מסרבים וההנהלה פנתה לבית הדין לעבודה.
יש לקוות כי בית הדין לעבודה יזרוק את התובעים מכל המדרגות. לעובדי החברה יש טענה לגיטימית נגד המהלכים הממשלתיים. יכול להיות שהעובדים טועים. אבל זכותם להביע גם את דעתם המוטעית. וזכות גדולה נוספת יש לעובדים: להביע את דעתם בתוך חברת חשמל ובתוך מתקני החברה שבה הם עובדים. וגם על המתקנים האלה.
חברת חשמל, כמו כל חברה ציבורית, אינה שייכת למנהליה יותר מכפי שהיא שייכת לעובדיה. זכותה של ההנהלה וחובתה לנהל, אין פירושן הזכות לסתום פיות. אפשר היה להבין את הנהלת החברה, אם היא הייתה מתנגדת לשלטים שדורשים לספח את עזה לישראל או לבטל את החוק הישראלי בגולן או בעד נישואים אזרחיים. גם אז זכות ההפגנה של עובדי החברה חשובה. אבל כאשר ההפגנה נוגעת למהותה של חברת חשמל – אין לחברה כל זכות מוסרית, כל זכות צודקת, לסתום את פי העובדים או למנוע מהם להפגין את עמדתם. כן, גם בשטח הפרטי לכאורה של חברת חשמל.
הנהלת חברת חשמל, תחת הלחץ של בן־אליעזר ומשרד האוצר, מצדדת עתה במהלך שיביא לפירוקה של החברה. איזה אינטרס יש להנהלת חברה להביא לפירוקה? קשה להבין את זה. אם הנהלת החברה בדעה שהיא לא מסוגלת לנהל חברה כמו זו הקיימת – שתואיל להתפטר. אלא שהנהלת החברה מרשה לעצמה להביע דעה בנושא פיצול החברה. ההנהלה ישבה וחשבה. היא ניסחה מסמך. היא הביאה אותו לדירקטוריון. המנכ"ל ויו"ר הדירקטוריון מביעים את דעתם בנושא. הם משתמשים באמצעים של חברת חשמל הקיימת להביא לפירוק החברה. להם, למנהלים, מותר להשתמש במתקני חברת חשמל להביע את דעתם (ובאופן פלא היא דומה לעמדת השר הממונה. ( לעובדים, כך ההנהלה, אסור.
ראוי לשאול: למה? מדוע למנכ"ל בן־נון מותר להשתמש במחשב שהחברה העמידה לרשותו לצורך ייצור מסמכים ומצגות בתמיכה בפירוק החברה, ומדוע לעובדים אסור לתלות שלטים נגד הפירוק?
בית הדין לעבודה מזמן הפך עצמו לגוף שמשתמש בסמכות כדי לאסור שביתות. כמעט כל מעסיק ששובתים נגדו רץ לבית הדין לעבודה ומבקש – ולרוב מקבל – צווים נגד העובדים. קשה שלא לראות את התפנית הזו בבית הדין לעבודה כבלתי תלויה בהצעה שגיבש משרד האוצר לסגור למעשה את בתי הדין לעבודה. עכשיו מתבקש בית הדין להתעסק בסתימת פיות. כדאי ששופטי בית הדין לעבודה ישימו קץ לאיסורי השביתה, וכדאי שיעצרו את הניסיון לסתימת פה מיד. כי אנחנו עדיין מתיימרים לקיים כאן דמוקרטיה.
17. 5. 2007
