כישלון הבוררים



אפשר לחשוב על כמה פסיקות יותר מוצדקות ופחות טיפשיות מזו שפסקו הבוררים בסוגיית שכר הרופאים .לממשלה מצידה, שנדרשת עכשיו לשלם לרופאים תוספת של  ,24% העונש הזה בהחלט מגיע

  לצד פרס נובל קיים גם פרס איגנובל. פרסי הנובל  היוקרתיים מוענקים על הישגים של ממש. פרסי איגנובל ניתנים על דברי הבל חסרי ערך. למשל, מחקר שמצא כי פשפשים שנמצאים על כלבים קופצים גבוה יותר מפשפשים שנמצאים על חתולים. פסק הבוררים לגבי שכר הרופאים הוא מועמד ראוי לפרס איגנובל.
שתפו:

לעצור את השיתוק

לכפות על הבנקים לא לצמצם ולא לייקר אשראי, להבטיח למעוניינים תשואה בקופות הגמל, להטיל מס עסקאות שיצמצם את התנודתיות בבורסה: כך צריך לטפל במשבר


 תהיה "תוכנית חירום,"  או שוועדת השרים לכלכלה תטרפד את היוזמה? התקשורת לוהטת במידע על תוכנית שנרקחה במשרד האוצר כדי לתקן את המצב. העיתונים ושאר כלי התקשורת בדעה שלצד הקדמת פרויקטים של תשתית, הגדלת תקציב הסיוע למחקר ופיתוח (מו"פ) ודחייה בתשלומי מסים, תטפל התוכנית גם בשוק ההון. איך? יש המציעים רכישה של איגרות חוב קונצרניות בידי הממשלה.


שתפו:

כלכלנים באפלה

חוקרים באינדיאנה מדדו בפועל — ולא חישבו כמו שעושים תמיד — מה קרה לצריכת החשמל בעקבות המעבר לשעון קיץ התוצאות מפתיעות, ומלמדות משהו על אופן החשיבה של כלכלנים

 כלכלנים אמורים להימצא בימים אלה עמוק  במרתפים. למעט מיעוט קטנטן, רוב בעלי המקצוע הזה הוכיחו בשנה האחרונה כי הבנתם את חיי הכלכלה קרובה לאפס. אחת הסיבות היא שכלכלנים נוהגים לחשב את העתיד, ועליו הם לומדים ממוחם הקודח או מהעבר. לפעמים יש כאלה שעובדים אחרת.


 מדי שנה מפרסמת התאחדות התעשיינים הודעה על יתרונות שעון הקיץ. ההיגיון שמאחורי שעון הקיץ הומצא כנראה בידי בנג'מין פרנקלין, ששם לב שאנשים ישנים בשעות הבוקר המוקדמות בעת שיש אור, ובלילה מתאמצים לקרוא באור הנר ונמנעים משינה בשעות החושך. פרנקלין חשב שאפשר לחסוך כמות אדירה של שעווה. המלצתו: להעיר את האוכלוסייה עם אור ראשון באמצעות ירי תותחים, ולהטיל מס על תריסים שמונעים מהאור להיכנס לבתים.


 בישראל הדיון סביב השעון מתחדד בגלל עמדת היהודים החרדים. לאלה יש עניין שביום הכיפורים הלילה יגיע מהר, וכי תפילות הבוקר לא יתקרבו לשעות העבודה. לכן הם רוצים שעון חורף מחודש אוגוסט. לטענת חילונים, זה גורם לבזבוז אנרגיה.


 קל לחשב: אם ממירים שעת אור בשעת חושך בה אנשים ערים, הם מדליקים את החשמל בבית. זה חשמל שלא היה מופעל אם בשעה הזו היה עדיין אור שמש. חישבו מהי הצריכה הממוצעת לשעה של משק בית ושל חנות, הכפילו בשעות החושך שנכפות עלינו בשעון החורף – והגיעו לממדי הבזבוז.


 נכון? מתיו קוטשן ולורה גרנט מאוניברסיטת קליפורניה לא חישבו, אלא הלכו למדוד בפועל .(14429 NBER WP)  במדינת אינדיאנה שבארה"ב הופעל שעון קיץ מכוח החוק רק ב.2006-  עד אז כל אזור במדינה בחר אם להפעיל שעון קיץ או לא. החוקרים בדקו מה קרה למשקי בית שעברו משעון חורף בקיץ לשעון קיץ בקיץ. כמה הם חסכו בפועל, לא על-פי תחשיב?


 ובכן, צריכת החשמל הביתית גדלה ב.1%-  החוקרים טוענים בלהט כי הממצא הזה אמין מאוד מבחינה סטטיסטית. גם מי שמפקפק בו, יכול להתרשם כי חיסכון אין כאן. אחת הסיבות האפשריות:  אמנם יש חיסכון בתאורה, אבל יש הוצאה נוספת על חימום או מיזוג, שהם צרכני חשמל גדולים יותר.


 אז הכלכלנים שבויים בחישוביהם, אבל לפעמים אפשר פשוט למדוד בפועל. בכל מקרה, זה מותיר לפחות סיבה אחת מצוינת להפעלת שעון קיץ: זה כיף, זה נעים. בשביל זה לא צריך כלכלנים.


אנחנו נשלם


 זה מביא אותנו לחכמי הכלכלה המקומית, שהחליטו להעלות את מחיר החשמל בכ5%-  למשך שנתיים כדי לסייע לחברת החשמל לממן את תוכנית הפיתוח שלה. זו החלטה שמביישת את עושיה, שנכנעו ללחץ פוליטי מסיבי. כבר כמה שנים שמשרדי התשתיות והאוצר עוצרים פיתוח של משק החשמל בתואנה שצריך לעשות "רפורמה."  רפורמה זה עוד קשקוש מצוי של כלכלנים שמבקשים לראות במציאות את השטויות הכלכליות שהם למדו בבתי-הספר לכלכלה על "תחרות" לכאורה.


 לשני המשרדים היה כוח בירבור רב. למעשה, לא עשו דבר. בסוף הם נכנעו ונתנו לחברת החשמל להקים עוד טורבינות לייצור חשמל. בגלל שחברת החשמל מפסידה ויש לה חוב ענק, לחצו המשרדים על רשות החשמל שתעלה את המחיר לצרכן, במקום שבעלי החברה יממנו את ההשקעה. הרשות נכנעה, ואנחנו נשלם.


 קחו, למשל, אדם בן .78  לפי הסטטיסטיקה תוחלת חייו היא ארבע שנים. מדוע הוא צריך לשלם עבור תוכנית הפיתוח של חברת החשמל? ומי ערב לכך שאכן הכסף שנגבה מאיתנו יוחזר? והאם נקבל ריבית הולמת על ההלוואה שאנחנו נותנים לחברה המפסידה? על כל אלה רשות החשמל לא מסרה דבר בהודעתה.


לבטח את החיסכון


 יכול להיות שהכסף שנלווה לחברת החשמל יתגלה כיציב כמו הכסף שהפקדנו בקופות הגמל. לכאורה הכל בסדר. כאשר הקופות "הרוויחו" בבורסה הגואה, המפקידים נהנו, ולכן אין מה להתבכיין כאשר הבורסה ירדה ומקצת החוסכים נבהלו ומשכו כספם בהפסד. זה גורלו של עולם.


 אלא שבריחת מיליארדים מחיסכון לטווח ארוך היא מסוכנת. במיוחד בעת הזו, שבה הבנקים מונעים אשראי מהציבור. נפילת בורסה כשלעצמה אינה יוצרת בעיה מקרו כלכלית. משיכה מסיבית של כספי חוסכים - בהחלט כן.


 לכן כדאי לממשלה לשקול תפנית במדיניות כלפי החיסכון הזה. כל מי שימשיך לחסוך עד לגיל פרישה, יתרת כספו תופקד בבנק ישראל ותזכה בתשואה של 2%  ברוטו לשנה אחרי הצמדה למדד. כל הפקדה לחשבון כזה תזכה גם בהטבת מס. מי שיבחר להישאר בקופת גמל שמשקיעה בבורסה, יוכל להמשיך בתנאים הקיימים, אבל הטבת המס תקטן מ25%-  ל5%-  בלבד. התשואה המבוטחת תחול גם על קרנות ההשתלמות, ותינתן רק למי שיחזיק את כספו עד גיל .67 

מי מפחד מירידה בדירוג


 מפתיעה במיוחד הייתה התגובה להורדת דירוג האשראי של ישראל על-ידי סטנדרד אנד פורס. חברת הדירוג בדעה שישראל מתקלקלת - והדירוג הופחת. שר האוצר ונגיד בנק ישראל נרעשו והסבירו לכל דורש כי מצבנו טוב. מה שכמובן לא נכון עקרונית. שני אלה גם חשבו שמצבה של ארה"ב הוא טוב, עד שהתברר אחרת. ואם היו חושבים שמצבנו רע? האם היו אומרים את זה בפומבי? בוודאי שלא.


 אבל על מה הרעש? מדובר בחבורת כלכלנים שרק לפני כמה חודשים הסבירו לנו שליהמן ברדרס זה עסק טוב. אלה אותם מביני אשראי שלא ראו מה קורה בעסקים שלהם נתנו דירוגים טובים. אלה אותם אנשים שהודו, בעקבות המשבר, כי טעו ולא עשו עבודתם נאמנה. אז מי שם קצוץ על דירוג האשראי של חבורת פוחזים, כלכלנים חסרי הבנה?

 יהיו מי שיגידו: העולם הפיננסי שם עליהם, ובגלל הדירוג המופחת תיפגע יכולת הממשלה לגייס הלוואות בחו"ל. זה קל לטיפול: אם ממשלת ישראל לא תתעקש ללוות כסף בעולם למימון גירעון תקציבי - הדירוג לא ישנה דבר. האם הממשלה תעשה כן - זה תלוי רק בה. למשל, היא יכולה להימנע מהפחתת המסים שתוכננה למועד שבו יועלו מחירי החשמל. לא צריך לתת לעשירים מימון ממשלתי לתשלום חשבון החשמל המוגדל שלהם.
4.11.2008
שתפו:

בורסה מורסה

צעדי ההצלה של הנשיא בוש לא יספיקו עכשיו נדרשת הבנה מעמיקה יותר של המעורבות הממשלתית הדרושה לכלכלה, אחרת — המשבר הבא כבר בדרך


 "קדמה כלכלית במשטר קפיטליסטי פירושה  מהומה."  לא, זה לא קרל מרקס. לא, זה לא שום סוציאליסט אדמדם. זה ציטוט מאחד מחסידי הקפיטליזם הנוקשה, איש שזכה לתהילה על הביקורת שלו כלפי מרקס ומשנתו. זהו יוזף שומפטר, כלכלן אוסטרי שחי שנים הרבה בארה"ב.


 הנה עניין ששומפטר, מרקס וכמעט כל כלכלן רציני שכתב עד ראשית המאה ה20-  חשב ואמר: קפיטליזם הוא שיטה כלכלית הנגועה בחוסר יציבות. רק מתום מלחמת העולם השנייה התבלטה הטענה שאת המהומה, שעליה כתב שומפטר, אפשר למנוע. שהמשבר, שחזה מרקס, לא יהיה. אבל עד אז הסכימו בשמאל ובימין, שהקפיטליזם הוא משטר תנודתי. היה ויכוח גדול מה הסיבות לתנודות, והאם הן יביאו למשברים תכופים עד כדי אנרכיה.


 שני כלכלנים, שהיום משייכים אותם לשמאל, מיכאל קלצקי וג'ון מיינרד קיינס, הראו בשנות ה30-  שלא רק שהקפיטליזם מועד למשבר, אלא שאפשר להיחלץ ממנו, אם וכאשר. הפתרון שמצאו השניים דומה מאוד: מעורבות ממשלתית אגרסיבית.


 מלחמת העולם השנייה הוציאה את ארה"ב ואת אירופה ממשבר שנות ה.30-  עם סיומה, ההשקפה הקיינסיאנית (את קלצקי הפולני כולם שכחו) שלטה בחשיבה הכלכלית. הניו-דיל של ארה"ב ומדינת הרווחה המערב-אירופית היו ביטוי מעשי של תיאוריה כלכלית שהימין שנא כל רגע.  הרעיון שנדרשת ממשלה לא רק כדי לשמור על החוק ועל הקניין הפרטי, אלא כדי לווסת את הפעילות הכלכלית - הרעיון הזה היה קשה לעיכול.


 הימין לא שקט.  מילטון פרידמן הראה שגם לפעילות הממשלה יש מחיר, והוא כבד לא רק בבירוקרטיה כבדה,  מיסוי גבוה וחוסר יעילות, אלא גם חוסר יכולת לווסת את הכלכלה אלא לזמן קצר. פרידמן טען כי אם נחליף את הממשלה במדיניות שרק שולטת בכמות הכסף במשק – לא יהיה משבר, ולא נצטרך ממשלה לחלץ אותנו ממנו.


 ההשקפה הזו נדחתה על-ידי מרבית הכלכלנים בשני העשורים הראשונים שלאחר המלחמה. בא המשבר של ,1973  והתברר כי הממשלה לא מסוגלת לפתור כל בעיה. העולם הקפיטליסטי נכנס לסחרור של אינפלציה עם

אבטלה, ולמילטון פרידמן הייתה עדנה.


 התפוררותה של ברית-המועצות ועמה המשטר של כלכלה ריכוזית בבעלות ממשלתית, והגילוי שמתחת לחללית הראשונה מעשי ידי אדם הייתה כלכלה מחורבנת ורמת חיים אומללה – כל אלה תרמו לדעה שאין אלטרנטיבה לקפיטליזם, ושהכלכלה תהיה טובה יותר ככל שהממשלה תהיה קטנה יותר.


 בנימין נתניהו, לימים שר האוצר, לא המציא את משל הרזה (הסקטור הפרטי היעיל) הנושא על גבו את השמן (המגזר הציבורי המעיק והמקלקל.(  הוא שאל אותו מדור שלם של כלכלנים שהאמינו בו כמו שהרב כדורי האמין בקמיעות – באדיקות.


 מכאן צמחה המדיניות של חיסול איגרות החוב הממשלתיות כבסיס לפנסיה והמרתן במניות הנסחרות בבורסה. מכאן צמחה מדיניות ההפרטה של כל דבר, של מיקור חוץ, של דה-רגולציה, של חיסול מעורבות המדינה. כל מה שקורה כאן (וברוב מדינות העולם) ב30-  השנה האחרונות.


 היו עדויות שכנגד. בסקנדינביה התפתחו כלכלה ורמת חיים טובות יותר מאלה של ארה"ב-אנגליה-ניו-זילנד, וכל זה עם מעורבות ממשלתית גדולה ורמת מיסוי גבוהה.  הקפיטליזם האמריקאי לא הצליח לשלוט על התנודתיות בבורסה, ובשנת 2000 התפוגג מה שלימים נקרא "בועת ההיי-טק."  הכלכלנים זיהו את הבועה רק אחרי שהתפקעה. לפני זה ההסבר השגור למחיר מניות תופח היה: "השוק יודע לתמחר."  מתברר שהשוק ידע לתמחר בועה.


 אלא שהזיכרון קצר. משנת 2003 התחדשה הגאות וכולם צהלו ושמחו למראה הבורסה, הצמיחה והעושר כאשר איזה פוץ כלכלי כתב או אמר שמתפתחת בועה, שמדיניות הכסף הזול תוליד אסון – ביטלו את דבריו כמי שאינו מבין. רק הם הבינו. כל המומחים שהריצו אתכם לבורסה, גזרו קופון מכל חיסכון שלכם, מסבירים ומפרשנים היום שאי-אפשר בלי ממשלה שתציל את הכלכלה. אז, בימים הצוהלים של ,2007 -2003  הם חשבו שממשלה זה רע, שרגולציה רק מפריעה, שצריך לתת לשוק לקבוע.


 וכאשר הפוץ התלונן על תנאי השכר של מנהלי בתי השקעות ובנקאים ותאגידים גדולים, הגיבו "המומחים"  בטענה הניצחת שהשכר משקף את תוספת הרווח שהמנהלים יצרו. עובדה: זה כתוב במאזנים.  והמאזנים חושבו לפי מחירי הבורסה. והבורסה הייתה בשמיים. אז היה רווח, והמנהלים רק קטפו מעט ממנו – ובזכות.


 עכשיו כל  "המומחים" מברכים על מעורבות הבנק המרכזי האמריקאי ועל תוכנית ה700-  מיליארד של הנשיא בוש – האיש שבמדיניותו בשמונה השנים האחרונות רק האיץ את המשבר תוך הפקרות כלכלית. פתאום צריך ממשלה. כסף לחינוך אין, כסף להציל בעלי מניות של חברת ביטוחיש.


 הכסף שיישפך בחודשים הבאים ימנע אולי - שכן התוכנית האמריקאית בעייתית במיוחד - משבר מהסוג הבלתי נסבל של אבטלה עמוקה וירידה ברמת החיים. אבל אם זה כל מה שייעשה, הרי שהנפיחות הבורסאית הבאה כבר בדרך וגם המשבר שיבוא בעקבותיה. תחזרו בבקשה לציטוט משומפטר.


 מה שמתבקש זו הבנה מעמיקה יותר של המעורבות הממשלתית הנדרשת. היא מתחילה בהבנה שהשוק אינו  חכם. הוא בעיקר בלון, שעם הרבה אוויר הוא מתנפח. המשמעות היא שנדרש מס עסקאות, שהולך  וגדל ככל שמדד המניות עולה. מס שהוא אפס  באינפלציה בורסאית של 5%  לשנה והוא קטלני

 ב5%-  לחודש.  ואת המס הזה צריך להטיל עכשיו  - בשפל.


המשמעות היא שצריך להחזיר את איגרות החוב הממשלתיות לפנסיות, ולא למשחקי ההימורים במורסה המתפוצצת.  המשמעות היא שצריך לרסן בחוק את השכר וההטבות של מנהלים, כפי שראוי לרסן שכר והטבות בכל מקום. ששכר לא יכול, ואסור שיהיה, תלוי ברמת מחירי ניירות הערך. שרווח של חברה - שאליה נצמד שכר המנהלים - יהיה מושג תזרימי, ולא מושג חשבונאי שמחושב לפי רווחי ניירת.


המשמעות היא הבנה שכאשר יש ארבעה ספקים של מוצר (כמו אצלנו בבנקאות ובטלפונים-(  אין תחרות. וכאשר אין תחרות, מישהו חייב לבלוש ולקבוע כללים - וזו הממשלה.

23.9.2008



שתפו: