האם יוטל מס על פחם ודלק לפי שיעור הזיהום שהם יוצרים? ספק. זו שיטה אחת לצמצום הזיהום, אבל האיחוד האירופי מפעיל שיטה אחרת: הקצאת מכסות זיהום, שבהן ניתן לסחור. כך, מזהם כבד נדרש לקנות מכסות ממזהם קטן - אחרת ייקנס.
תחילה נעשתה הקצאת המכסות ללא מחיר. בשנים האחרונות המזהם משלם עבור המכסה שלו. אבל רשימת הפטורים מתשלום ארוכה. מדוע? בגלל החשש שהתשלום על זיהום יביא לנדידת מפעלים למדינות שבהן אין תשלום כזה.
בשבוע שעבר פירסמו רלף מרטין מלונדון סקול אוף אקונומיקס ושותפים ממצאים מבדיקה שערכו על מדיניות האיחוד האירופי. (CEPA010) הם מצאו שרשימת הפטורים ארוכה מדי ושוללת מהציבור הכנסות של 7 מיליארד יורו לשנה.
האם חברת החשמל תזיז תחנת כוח פחמית לעזה או לירדן אם יוטל עליה מס זיהום? ברור שלא. אלא שבישראל אין תשלום כזה. לא מס זיהום (למעט על בנזין וסולר, ובמידה פחותה עד אפסית על מזהמים אחרים) ולא תשלום למכסות זיהום.
"המשרד להגנת הסביבה נערך לביצוע עבודה השוואתית לבחינת הכלים הכלכליים האפשריים לתמרוץ ההפחתה בפליטת גזי חממה, וביניהם הקמת מנגנון סחר בפליטת גזי חממה, מס פחמן ומס על חומרי גלם," מסביר דובר המשרד. מה מסתתר מאחורי המלל של אי-העשייה? החשש מהטלת מס או תשלום על המזהם העיקרי: חברת החשמל . החשש הוא לא מהחברה ועובדיה, אלא ממשתמשי החשמל - בעלי מפעלי תעשייה, מלונאים, בעלי עסקים אחרים ומשקי בית, שייאלצו לשלם עבור הזיהום שנוצר משריפת הדלק לייצור החשמל.
עד עתה לא נדרשה ישראל בהסכמים בינלאומיים לקצץ בזיהום שהיא מייצרת. אלא שהצטרפותנו למועדון הOECD- תשלול מאיתנו את ההקלה הזו. עד אז יוכלו כל המזהמים לחגוג. כי אצלנו, כמאמר הדובר, "מקדמים במרץ גיבוש מדיניות. " לעשות משהו? זה כבר סיפור אחר.
8. 6. 2010
