עם פרסום מדד המחירים לצרכן של חודש נובמבר התברר כי בנק ישראל מתקשה לשלוט על האינפלציה. וזה מעניין כי הבנק מבקש לעגן בחוק את הסידור בפועל ולפיו השליטה באינפלציה היא היעד היחיד שאליו חותר הבנק, ומצוי בסמכותו. אחת הסיבות מדוע הוא כישלון מוניטרי מתמשך היא בכך שהבנק נעול על דרך אחת לשליטה באינפלציה. הבנק מאמין כי רק באמצעות הריבית ינועו המחירים. האמונה חזקה על אף שהמציאות - שתתבייש לה - ממשיכה להוכיח ההיפך.
מול החד־ממדיות המוניטרית מגלה הבנק אופקים נרחבים במדיניות ציבורית שאינה באחריותו. כך היה אתמול ביום עיון על חינוך שערכה מחלקת המחקר.
יש הסכמה על הקשרים שבין השכלה לבין הכנסה. החריג היחיד לקשר החזק הזה הוא במגזר החרדי. שם שנות הלימוד אינן פחותות מאשר בשאר מערכת החינוך אבל ההכנסה נמוכה. מודע? כי לומדים שם דברים שאינם רלוונטיים לחיים מודרניים. והמילה לומדים היא במרכאות כי בהשכלה חרדית אין את הכלי החיוני שקיים בהשכלה חילונית: ביקורתיות.
מה קורה במערכת ההשכלה שכל כך רלוונטי להצלחה? זה מה שניסו כמה חוקרים להאיר ביום העיון שנערך אתמול. אחת הגישות הרווחות בקרב כלכלנים העוסקים בחינוך היא שיש לאפשר נגישות להשכלה. בגישה הזו צריך לאפשר לכולם ללמוד, ואם יש להם קושי – לעזור. כך למשל, ועדת שוחט שעסקה בהשכלה הגבוהה המליצה לממשלה להעלות את שכר הלימוד באוניברסיטאות, אבל לתת לנצרכים סיוע בהלוואות ובתמריצי מס. כאילו שהבעיה היחידה היא כסף.
מעניין שהוועדה לא מצאה לנכון להמליץ על אותן מסקנות לגבי השכלה חרדית. מדוע שהמדינה תסבסד מוסדות להשכלה חרדית (כמו שהיא מסבסדת אוניברסיטה) אבל לא תדרוש מסטודנט חרדי שכר לימוד כמו מסטודנט חילוני? ככה, בטח בשם השוויון.
האם כסף עושה את זה? כנראה שלא. אחד המחקרים האלגנטיים ומאירי העיניים שהתפרסם אתמול הוא חוק לימוד חובה בישראל של תומר קריאף. קריאף בדק את גלגולי חוק לימוד חובה וחינם בבתי הספר העל יסודיים. מאז 4־1970 הוחל חוק החובה־חינם על תלמידי כיתות ט'־י. ' משנת 1979 הוסיפו את כיתות יא'־יב' למסגרת חינם.
לכאורה הכל בסדר מי שרוצה חינוך על יסודי - מקבל אותו ללא תשלום
)למעט תשלומי הורים שלא נספרים בתחשיב הזה . ( אלא שחברי הכנסת לא הסתפקו בזה וחוקקו חוק לפיו החינוך התיכוני, גם בשתי הכיתות העליונות, יהיה חובה. זה החוק הנוהג היום במדינת ישראל. ממשלת ישראל החליטה לא מכבר כי זה חוק רע ויש לבטלו. ביטול החוק כלול בהצעת חוק ההסדרים לשנת 2008 ויידון השבוע בכנסת.
הממשלה טוענת כי חוק חינוך חובה לתלמידי יא'־יב' יעלה 190 מיליון שקל לשנה - עלות לימודיהם של 15,000 תלמידים נוספים. מדובר במי שהוריהם בוחרים שהם לא ילמדו, על אף שההשכלה הזו היא חינם. ברור שלהורים האלה טוב שהילדים שלהם לא יהיו בבית הספר מה טוב לילדים עצמם? קריאף מבקש להשיב על השאלה הזו באמצעות בדיקת גלגולי החוק עד עתה. האם ה חינם לבדו מצליח להשכיל את העם, או שמא גם ראוי גם חובה ?
יש קבוצה אחת מרכזית באוכלוסייה שה חובה לא העלתה ולא הורידה לגביה. מדובר בילדים למשפחות יוצאי אירופה־אמריקה. האשכנזים ממילא שלחו את הילדים לתיכון, ולכן כאשר הפעילו את ה חובה ) בכיתות ט' ו־י (' דבר משמעותי לא השתנה בסדרי החיים.
השינויים בחוק השפיעו במיוחד על יוצאי עדות המזרח ועל האוכלוסייה הלא־יהודית, זאת עקב שיעורי הנשירה הגבוהים של קבוצות אלו , כותב החוקר. ולמי שמתלבט: עם זאת נמצא שהשפעת ה'חובה' הייתה חזקה יותר (מה'חינם' - ג. ע) .
הנה דוגמה לעבודת מחקר בעלת נופך אקטואלי. הביסוס המקצועי אומר שהממשלה טועה, והחובה משפרת את מצבם של התלמידים. היא רלוונטית לעוד משהו חשוב שהממשלה יכולה לעשות: לקבוע כחינוך חובה גם את השנה הראשונה באוניברסיטה. כי זו המסקנה החזקה של המחקר: מי שנכנס - כרגיל נשאר.
אלא אם כן הממשלה מתעניינת רק באשכנזים.
17. 12. 2007
