מיד לאחר הודעת משרד האוצר על הפחתת מס הקנייה על מוצרי חשמל וקוסמטיקה עלתה השאלה, האם נכון עושה הממשלה כאשר היא משקיעה מאות מיליונים בהפחתת המס על הליפסטיק במקום, למשל, לממן טיפול שיניים לילדים. פקיד במשרד האוצר לא אהב את ההתייחסות הזו. לדבריו, צריך להפריד בין הדיון על המסים לבין דיון על ההוצאות. אין קשר בין השניים, ובמיוחד לא ראוי שיהיה קשר כזה.
מחקר של פרופ׳ אביה ספיבק במסגרת התוכנית הכלכלית של מכון ון ליר, כמו גם דברים שנדונו בכינוס מטעם מכון טאוב לחקר המדיניות החברתית, הראו אחרת. הוכח כי בהחלט לגיטימי ובלתי מזיק מבחינה כלכלית לבחור במדיניות ציבורית שבה התקציב גדול יותר - והמס גבוה יותר. אבל הבה נשתעשע לרגע ונקבל את עמדת האוצר: אין קשר בין הפחתת מס לבין בריאות השן של הילדים.
הטיעון תופס רק בתנאי שלממשלה אין גירעון. כל עוד יש לממשלה גירעון - וזה המצב הנוכחי - הרי שהפחתת המס ממומנת באמצעות הלוואה שהממשלה לוקחת. ההלוואה נושאת כידוע ריבית, וריבית משולמת מתוך הוצאות הממשלה. יוצא שתשלום הריבית על ההלוואה לליפסטיק נעשה על חשבון דברים אחרים,
חשובים יותר, למשל בריאות השן של הילדים.
איך שלא מסתכלים על זה, יש קשר בין הליפסטיק לשיני הילדים. ואם הממשלה הגירעונית מתעקשת לקחת הלוואה, מתעוררת השאלה איזו תשואה תניב כל אחת משתי ההשקעות הבאות: הפחתת המס על ליפסטיק, או טיפול בבריאות השן. התשובה, חברים מכובדים במשרד האוצר, די ברורה. לא?
19.6.2007
