לא מכבר התקיים במכון לרציונליות שבאוניברסיטה העברית דיון על ספרו של יורם מישר בדמותו - רעיון השוויון מעזרא עד ניטשה . מישר בדעה שעזרא - דמות תנ"כית מימי בית שני - הוא האקטיביסט השוויוני הראשון. לדבריו, סביר שעזרא ערך מקצת מהתורה, ובמיוחד משפט נוסח משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה (ויקרא כד. (
אקטיביזם שוויוני הוא ביטוי מודרני לסוציאליזם של פעם. השמאל היה בדעה שמבחן השוויון הוא לא בהזדמנות השווה, אלא גם במבחן התוצאה. ולשם השגת תוצאה - נדרש מעשה. למשל מעורבות ממשלתית.
למישר הייתה בעיה עם עזרא. הוא האיש שהתנ"ך מייחס לו הוראה לגרש את הנשים הלא־יהודיות. איך גזענות שכזו מתיישבת עם שוויוניות?
ישראל אומן, חתן פרס נובל לכלכלה, חשב שגירוש הלא־יהודיות מעיד על השוויון שביהדות. מדוע? כי כל אחד ואחת יכולים להתגייר. השוויון, לפי אומן, נמדד במתן ההזדמנות. ואם הלא־יהודים בוחרים להישאר כאלה - זכותם, כולל זכותם לחיות באי־שוויון.
זו פרשנותו של אומן לרעיון השוויון ביהדות. לא רחוקה העמדה הזו מהעמדה של האינקוויזיציה בימי הביניים: או שתצטרפו אלינו - או. לא צריך להקל ראש במהות ה־או השני.
במציאות הישראלית העכשווית העמדה של אומן לא מתקבלת. המסורת היהודית מתגאה בגיור הכוזרים. תארו לעצמכם כי בדומה למלך הכוזרי בולאן, היה ראש עיריית אום אל־פחם, האשם עבד אל רחמן, מבקש להתגייר יחד עם בני עירו מתוך הכרה בצדק שבדת היהודית ומתוך - למה לא? - הרצון בשוויון במדינת ישראל. מישהו היה נותן לו, ולהם, את זה?
יכול חתן פרס נובל לשגות באשליות על טיב השוויון היהודי. האומנם יש שוויון הזדמנויות לשכיר כאשר הוא מנהל את עסקיו הפיננסיים בבנק ישראלי? שוויון מול העשיר באותו מצב, כמובן. מן המפורסמות הוא, שכאשר בנק נותן הלוואה לעשיר, לעולם יגבה ממנו ריבית פחותה מהריבית שיגבה מסתם אדם. בבנקאות הישראלית רווח מוסד הקרוי בנקאות פרטית . הוא מיועד למיטיבי הכנסה. ומה יש בו, בבנק שבתוך הבנק? פחות עמלות, יותר ריבית זכות ופחות ריבית חובה. הוא שאמרנו: שוויון הזדמנויות.
איך היהודים חיים עם זה? יש שחיים טוב (בבנקאות פרטית) ויש שחיים פחות טוב (בבנקאות רגילה. ( אלא שיכול היהודי החרד לצאת גם מהפלונטר הזה: הרי לעני יש בהחלט הזדמנות להיות עשיר. אז במבחן ההזדמנות השווה אנחנו עומדים. ובווריאציה על אנטול פראנס: לכולם הזדמנות שווה לישון מתחת לגשר על הנהר סן. אלא שרק הקלושר בוחר לעשות כן.
מחקר באוניברסיטת הנגב מצא, כי בעלי הכנסות נמוכות בוחרים להשתמש בפחות תרופות, והם אף מבקרים פחות אצל רופאים ממי שהפרוטה מצויה בכיסם. לעומת זאת הם בוחרים להשתמש הרבה יותר בחדרי מיון. מדוע? כי עבור תרופה וביקור אצל רופא - צריך לשלם. עבור טיפול בחדר מיון - אין תשלום. במסגרת השוויון היהודי ראוי אולי לעשות סדר בעניין הזה: להטיל השתתפות עצמית על טיפולים בחדרי מיון. שלא יהיה ניצול יתר של הטיפול היקר הזה. ואז אולי מקצת אותם חסרי פרוטה ימותו מוקדם - אבל זה עניין של בחירה. הם הרי יכלו לבחור לעבוד יותר, להשתכר ולשלם עבור תרופות. יש הזדמנות - והם בחרו שלא לקחתה.
בכנסת עוסקים בימים אלה בשאלה אם לכלול את הטיפול הסיעודי בסל הבריאות. יש תווית מחיר: העלאת מס הבריאות למימון העלות. מעניין מה אומרת היהדות על שוויון ההזדמנויות הזה: לכולם הזדמנות שווה ליהנות מטיפול סיעודי. רק שיש כמה אנשים, נניח חולי אלצהיימר, שבחרו שלא יהיה להם טיפול כזה. בחירה חופשית, כמובן. הזדמנות שווה, כמובן .
28.6.2007
28.6.2007
