במלאת שנה לכהונתו של בנימין נתניהו אין ספק שלשר האוצר יש אידיאולוגיה כלכלית, המציבה אותו כיורשם של מרגרט תאצ'ר ורונלד רייגן • אבל מה קורה לאידיאולוגיה כשנתניהו צריך לעמוד מול בעלי העוצמה האמיתיים במשק?
ההפתעה בקרב ראשי האוצר היתה גדולה: שבועיים ימים כבר יש שר חדש, והאיש נחמד. אחרי שנתיים עם עריץ קטן, לפתע מגיע בן-אדם, ומה שחשוב יותר מכול: הוא מקשיב. יכול להיות שלסילבן שלום יש תכונות חיוביות רבות, אך הקשבה אינה אחת מהן. שלום ידע הכול.
ביבי הקשיב, והאווירה באוצר התהפכה באחת. לימים, אחרי שתי תוכניות כלכליות, הצטרפו מרבית הפרשנים הכלכליים לאופוריית נתניהו.
אבל בדיקה מעט יותר קפדנית יכולה להסביר מדוע סילבן שלום מרגיש נבגד: ההידרדרות הכלכלית במשק הסתיימה אי-שם בקיץ האחרון, ללא קשר לנתניהו ולמעשיו, וכפי ששלום מציין, התוכנית של נתניהו נרקחה כבר אצלו. לבנימין נתניהו, כך התברר לכולם ב25- במארס ,2003 מועד התוכנית הכלכלית הראשונה שלו, יש אג'נדה. מי שמסתכל על אותה תוכנית מזהה מיד אילן יוחסין אידיאולוגי: בנימין נתניהו הולך להיות מרגרט תאצ'ר של כלכלת ישראל, רונלד רייגן שלה. חסל סדר הפשרנות, תחי האידיאולוגיה הימנית.
וכך הופעלה תוכנית פנסיה שנרקחת באוצר כבר שנים, אבל לאף שר לא היה האומץ להרימה. כך הופעל קיצוץ שכר משמעותי לעובדי המגזר הציבורי, כך דובר על הפיכת בתי-החולים לתאגידים, וכך הופעלה התוכנית להפחתה מהירה יותר במס הכנסה.
בעוד התוכנית עוברת את שלבי הביצוע, לרבות שביתה של עובדי המדינה ששכרם ננגס, עומד נתניהו בדילמה הראשונה שלו: ויקי קנפו. קיצוץ הקיצבאות להבטחת הכנסה לא היה יוזמה של נתניהו. זו המצאה של סילבן שלום שאושרה בכנסת שנה קודם לכן. נתניהו, אם רק רצה, יכול היה להימנע מהקרב הזה. הוא יכול היה לומר: זה לא הבייבי שלי. אלא שעכשיו זה נתניהו אחר. איש של דוקטרינה. והקרב על הקיצבה לעניים היה בדיוק מה שנתניהו החדש היה צריך. מדוע? כי נתניהו החדש הבין שעתידו הפוליטי אינו בליכוד בקואליציה עם הימין והחרדים. את הטעות הזו הוא עשה כאשר היה ראש ממשלה. הוא נפל בגלל הימין, ומאז הוא בונה לו בסיס כוח רחב יותר.
נתניהו הלך לקרב על מעמדו הפוליטי המתחדש עם סיסמה כלכלית אחת: מס הכנסה מקסימלי בשיעור של – 35% תבשיל שיכול היה לצאת מהתנור של שינוי, העשירון העליון, בעלי ההון. זה הכוח הפוליטי ששם את נתניהו כראש ממשלה, וביבי בא לחזר אחריו עתה. הקו האידיאולוגי נמשך כל הקיץ, עת נרקחה תוכנית נתניהו מספר . 2 פיצול הנמלים, קיצוץ חד בתקציבי הרשויות המקומיות, פיצול בז"ן, ניהול עסקי של אוניברסיטאות, מיסוי עובדים זרים, חיסול בית-הדין הארצי לעבודה, מכירת בתי-חולים. ועוד הפחתת מס.
אנשי עסקים חגגו. בנימין נתניהו מצא את עצמו במצב שלא היה רגיל אליו: האליטות היו איתו, חיבקו אותו, נישקו אותו. ובעלי ההכנסות הנמוכות – מה שנחשב מעוז הליכוד – לא מתלוננים. במרכז הליכוד לא התבכיינו על הכלכלה של נתניהו.
אלה לא היו רק מלים. קחו את המאבקים עם ההסתדרות. באביב היה הקרב על קיצוץ השכר. בסתיו – על הפנסיה. נכון, נתניהו לא השיג כל מה שרצה, בטח לא בשכר. אבל בתמונה הכוללת של שני המאבקים האלה, וזה בולט במיוחד בפנסיה, הניצחון הוא של האוצר. קחו את זה, וקחו את חוק פיצול חברת החשמל. קחו את החוק (שעבר קריאה ראשונה) לפיצול הנמלים. קחו את התוכנית לפירוק תנובה ולתיאגוד בתי-חולים. קחו את כל אלה ותמצאו סדר יום כלכלי: לפרק את העבודה המאורגנת. תאצ'ר נוסח ישראל. מאוד דומה לקרב של רונלד רייגן בפקחי הטיסה.
זו הכותרת, אלה הנאומים לציבור, זה מה שיוצא בתקשורת. אבל יש לנתניהו גם, אולי בעיקר, פנים אחרות. האם יש לנתניהו, כמי שמבקש להשליט אידיאולוגיה כלכלית מסוימת, חוט שדרה? היום, כמעט שנה אחרי, מתברר כי חוט השדרה רופס למדי. נתניהו מתקפל מול בעלי העוצמה האמיתיים במשק, לא הפיקציות שהוא מתקוטט איתם בטלוויזיה:
• מהומה רבה על לא מאומה. "ללא ביצוע ההתאמות בתקציב המדינה צפוי הגירעון הממשלתי להגיע לכ6%- תוצר בשנת . . . 2003 (לכן) נדרשת הממשלה להתמיד במדיניות פיסקלית אחראית. . . סך ההתאמה הנדרשת נאמדת ב11- מיליארד שקל. " כך בנימין נתניהו ב25- במארס השנה. משמעות ההחלטה: הגירעון ב2003- יהיה . 3. 5%
ומה קרה? אחרי כל המהומה הענקית שהיתה כאן הסתיים הגירעון הממשלתי באותם . 6% המשק לא התמוטט כפי שנתניהו איים כאשר הגיש את התוכנית. אם יש מהומה רבה על לא מאומה – הנה היא כאן לפניכם.
• הרבה רוח, מעט כסף. המהלך המרכזי באותה תוכנית היה קיצוץ השכר בסקטור הציבורי. עד היום משוכנע שר האוצר שזה אחד המהלכים שהצילו את התקציב. ומה קרה? לפי ניתוח של בנק ישראל, הקיצוץ הזה תורם אולי חצי מיליארד שקל לצמצום הגירעון. הרבה רוח בשביל מעט כסף, והרבה מדנים.
• אימת עוזי כהן. כבר הספקנו לשכוח את אחד המהלכים שזכו לתשבחות מקיר לקיר: צמצום מספר הרשויות המקומיות ובמיוחד צמצום מספר סגני ראשי הרשויות המקומיות. נתניהו: "החיסכון (בצמצום מספר הרשויות) מוערך בסדר גודל של 2-1. 5 מיליארד שקל לשנה, כאשר הערך המוסף לתושבי הרשויות המקומיות יהיה גם הוא חיובי וגדול . "ועל הסגנים: "החיסכון הכולל נאמד בכ150- מיליון שקל לשנה. צמצום מספר הסגנים יסייע לרשויות המקומיות להגיע לחוסן כלכלי. "
מה קרה? שום דבר. לא קצת. שום דבר. ולמה? עוזי כהן. הנה מה שכל-כך מאפיין את מעשי נתניהו: התקפלות מוחלטת בפני פעילי מפלגה. לנו, לציבור, יספרו סיפורי גבורה על הצורך והחיסכון. בא עוזי כהן, סגן ראש עיריית רעננה, וביבי נאלם ונעלם.
• חלב שנשפך. שר האוצר הכריז מלחמה על המונופולים. והוא מצא כי יש מונופול בתחום החלב ושמו תנובה. חוץ מזה נתניהו הוא רפורמטור, שונא תכנון מרכזי ואוהב תחרות. מה עושים? המהלך העיקרי היה לבטל את יכולת ההתאגדות של יצרני החלב (ושאר ענפי החקלאות) שהיום פטורים מחוק ההגבלים העסקיים.
מה קרה? לא יאומן. נתניהו אמנם תיאם את מהלכיו עם שר החקלאות, ישראל כץ, אבל בשלב מסוים כץ קיבל רגליים קרות, והתקפל. מה עשה נתניהו? התקפל אף הוא. יותר מזה: כץ החליט ללכת נגד האוצר והעלה את מחירי החלב ליצרנים, בעיקר במושבים. בניגוד מוחלט ל"רפורמה במשק החלב" שסוכמה בין שני המשרדים, וכתובה עד היום בספר התקציב. בשלב מסוים העלאות המחיר האלה חייבו את העלאת מחיר החלב לצרכן. מה עשה נתניהו? החליט לתת סובסידיה לייצור חלב. עשור אחרי שהממשלה הצליחה להיפטר מעונש הסובסידיות החקלאיות, בא נתניהו והחזיר אותן. למה? למה כץ.
• ירד מהרכבת. במסגרת חיסול המונופולים מחליט נתניהו להקים אחד בעצמו. סיפור הרכבת: משרד האוצר נמנע מהשקעות נחוצות ברכבת במשך שנים רבות. הסיבה: התנגדות לתת מונופול ל"רכבת ישראל . " מה עשה נתניהו? הוא לא נתן ל"רכבת ישראל" מונופול בחוק. הוא נתן לה עשרות מיליארדים של שקלים. וחוץ מהמיליארדים הוא החליט להעלות את תעריפי האוטובוסים בקווים משיקים לרכבת, כדי להעביר נוסעים מאוטובוסים לרכבת. אז איך זה שנתניהו בונה מונופול כזה, ועוד בכספי מדינה?
כי שר התחבורה הוא מיודעו של אביגדור ליברמן, שהיה מנכ"ל משרדו בעת שהיה ראש ממשלה. ויו"ר "רכבת ישראל" הוא משה ליאון – חבר של שניהם ועובד שלהם בעבר.
• זר לא יבין. אחת הפרשות הכאובות בכלכלה של השנים האחרונות היא העובדים הזרים, או בשמם הנכון יותר מהגרי עבודה. יש בארץ כרבע מיליון מהגרי עבודה שכאלה, מיעוטם "חוקי," ורובם לא.
כאשר נתניהו שלח את כולם לעבוד, בעת המאבק בויקי קנפו והחד-הוריות, הוא הסביר כי הממשלה פועלת ליצירת מקומות עבודה לנתמכי הקיצבאות. איך? חלק בסילוק המהגרים, והעיקר במיסוי עבודה לא ישראלית.
זה פוגע בשתי קבוצות שעוצמתן במרכז הליכוד גדולה: קבלני בניין וחקלאים. התוצאה: נתניהו התקפל והמס לא הועלה. נשאר המצב שעלות עובד זר נמוכה בהרבה מעלות עובד ישראלי. שוק העבודה הזולה ננעל בפני ישראלים. ונתניהו? הוא ממשיך לשלוח את כולם לעבוד.
• אהוד אולמרט. ממלא מקום ראש הממשלה מתבלט בשנה האחרונה בעקביות שהוא מגלה במתן הטבות לבעלי הון וחזקה. כך בפרשת המענק לקוקה-קולה. כך בפרשת הקצאת קרקע במחירים נמוכים לדנקנר. כך בהגנה על שלושת ספקי שיחות הטלפון הבינלאומיות מפני מתחרים נוספים. כך באי-ביצוע ההפחתה המתבקשת בתעריפי "שיחות נכנסות" ברשתות הסלולריות. אם יש שר שמתבלט במעשים הנוגדים את הקונספציה של נתניהו – אולמרט הוא השר.
מה עושה נתניהו עם השר שכל-כך חותר תחת המדיניות שנתניהו חתום עליה? שום דבר. כאשר פקידי האוצר יצאו לקרב על המענק לקוקה-קולה, הם גילו שנתניהו איננו. בימים אחרים משרד האוצר היה המוביל במאבקים לשיפור התחרותיות בתקשורת. היום – שקט ושלווה. נתניהו יודע שאולמרט הוא קליינט קשוח. וביבי גיבור רק על חלשים.
• שוחד במקום מאבק. פיצול נמלי ישראל ושבירת כוחם של עובדי הנמלים נמצאים בראש סדר היום של שר האוצר. אבל ההתנהלות שלו מורכבת. ראו מה שקרה בשבועות האחרונים. בעוד שנגד חברת החשמל חוקק נתניהו את חוק הפיצול ללא היסוסים (כנראה מתוך הערכה – נכונה – שוועד העובדים שם חלש בהרבה ממה שחושבים,( הוא נזהר עם הנמלים. הצעת החוק שלו עברה קריאה ראשונה, והוקפאה לצורכי מו"מ.
ומה קרה במו"מ? במקום אסטרטגיה של עימות בחר נתניהו באסטרטגיה של שוחד. הוא מנפנף מול עיני העובדים בפיתוי: מניות מוזלות בחברות הנמלים שיונפקו בבורסה. להט הקרב בקרב עובדי הנמלים שכך. יכול להיות שאפשר יהיה לשחד את העובדים. אבל המחיר יהיה אדיר. לעובדי לאומי, דיסקונט, חברת החשמל, אל על, התעשייה האווירית ושאר ירקות יצטרכו לשלם אותו הדבר.
• ולבסוף, הבנקים. השבוע עומד בסימן העלאת עמלות. אין ספק לגבי כוחם הגדול של הבנקים בכלכלה. נתניהו היה חסיד של ההצעה להוציא מהבנקים את קופות הגמל – מקור הכנסה אדיר שלהם. מה קרה? שום דבר.
3. 2. 2004
