קובעי המדיניות הכלכלית בישראל, מימין ומשמאל, רודפים אחרי צמיחה ובטוחים שהם יודעים איך להשיג אותה • ספר חדש של פרופ' דני רודריק מהרווארד מראה שהמציאות לא כל-כך פשוטה: ההכללות וכללי האצבע (הפרטה, דה-רגולציה, תחרות וכו(' לא תופסים יותר •
נכון שזה לא ממש פופולרי, אבל הרדיפה אחרי צמיחה – גידול בתפוקה הלאומית לנפש – אינה משאת נפש. מה רע, אפילו בישראל של היום, ברמת החיים הנוכחית? קרוב לוודאי שיש מקום לשפר את רמת החיים של חלק לא קטן מהאוכלוסייה. את זה אפשר לעשות, למשל, על-ידי צמצום ברמת החיים של הקצה העשיר של החברה הישראלית. אבל רמת החיים הממוצעת היא בהחלט סבירה. מה גם שתוספת צמיחה כרוכה במאמץ, במאבק ולרוב גם בנזקים: ניצול משאבי טבע, מחסור במים , זיהום אוויר והתחממות כדור הארץ הם כמה נימוקים טובים לא לרוץ אחרי צמיחה.
אלא שהרוב כנראה חושב אחרת. לפחות הרוב כפי שהוא מיוצג על-ידי המפלגות הגדולות בישראל. אין בארץ מפלגה שלא נשבעת בצמיחה כלכלית. הדברים הבאים מוקדשים בעיקרם לתובעי הצמיחה במקומותינו. אלה, כידוע, מטיפים לנו דרך פשוטה ומוכחת לצמיחה כלכלית: גירעון תקציבי קטן, עידוד השקעות הון, זכויות קניין פרטי, הסרת פיקוח ממשלתי (דה-רגולציה,( ממשלה
קטנה, בנק מרכזי עצמאי. כך בנימין נתניהו וכך טומי לפיד וכך בייגה שוחט. האומנם התבונה הכלכלית המצויה היא אכן תבונה כל-כך גדולה?
פרופ' דני רודריק מבית-הספר למינהל ציבורי על שם קנדי באוניברסיטת הרווארד פרסם לאחרונה פרק מספר שייקרא „מתכון לצמיחה כלכלית" . (*) למען חובבי הצמיחה הכלכלית בישראל, הנה תוכנם של כמה קטעים מה„הערות לסיום:"
רודריק מתחיל עם סיפורו של הפיזיקאי ריצ'רד פיינמן, חתן פרס נובל ל. 1965- אחרי חלוקת הפרס הגיע פיינמן לחדר בו ישבה נסיכה שבדית וכמה אנשים נוספים. הנסיכה זיהתה את פיינמן ושאלה אותו בזכות מה זכה בפרס. כשהשיב: „קוונטום אלקטרודינמיקס," אמרה הנסיכה: „חבל, כי אף אחד בחדר לא יודע פיזיקה ולכן לא נוכל לשוחח על הנושא. " פיינמן חשב אחרת ואמר לנסיכה, שרק כאשר מישהו יודע משהו קשה לדבר על פיזיקה. אפשר לשוחח רק על נושאים שבהם לאיש אין בהם מושג, כמו מזג האוויר, בעיות חברתיות, פסיכולוגיה וכלכלה בינלאומית.
היה ראוי שייאמר גם: צמיחה כלכלית. בכל הקשור לתיאוריות של צמיחה, כותב רודריק, אנחנו יודעים הרבה, אך כאשר אנחנו מבקשים לתת מתכונים מעשיים לצמיחה כלכלית, המצב מאכזב. מאז אמצע שנות ה80- יש קונסנזוס בין כלכלנים העוסקים במדיניות המכוונת לצמיחה. חשבנו שאנחנו יודעים הרבה על המדיניות הרצויה, אך המציאות טפחה על פנינו. אנחנו מתקשים להבין איך כל מיני מדינות שנקטו מדיניות לא שמרנית הצליחו הרבה יותר ממדינות שנקטו מדיניות לפי הספר.
מעטים חושבים שהמתכון המתבקש הוא לחזור לתכנון מרכזי נוסח הגוש הסובייטי, מסביר רודריק. אך באותה מידה רק מעטים משוכנעים כי ליברליזציה, דה-רגולציה והפרטה לבדן הן המפתח לצמיחה. אין יותר, מסביר הפרופסור האמריקני, רעיונות גדולים ואחידים. חשוב וחיוני להתחשב בתנאים המקומיים.
הלקח, הוא ממליץ, הוא כמו בסמינר אקדמי: סירוב מוחלט לקבל הכללות (נוסח הפרטה, צמצום פיקוח ממשלתי, תחרותיות וכו' – ג. ע. ( נדרשת בדיקה מדוקדקת של הקשר בין התוכנית הכלכלית לסביבה החברתית. כללי אצבע כלכליים (נוסח אלה המופיעים בנאומי בנימין נתניהו – ג. ע,( שלאחרונה ההמלצות למדיניות לעידוד הצמיחה משופעות בהם, מקומם בפח הזבל.
זה לא רחוק מהדברים שאמר אחד מטובי הכלכלנים בעולם, ארנולד הרברגר. לפני 18 שנה הוא אמר: „מדינות שניהלו את כלכלתן על-פי המתכונת שהציגו כלכלנים מקצועיים הניבו תועלת כלכלית. מדינות שלא עשו כן שילמו מחיר כבד. " ב2003- הוא אמר: „בסופו של עניין אין בנמצא מדיניות שאנחנו יכולים לומר בוודאות שתשפיע באופן חיובי על הצמיחה. "
(*) Dani Rudrik, Growth Strategies. NBER working paper
200310050, October 2003
30. 12. 2003
