רוב הסכום שמציעה הממשלה כתוספת למורים השובתים מיועד לעדכון שכרם שנשחק במשך כמעט 10 שנים. זה כסף ישן, לא חדש
במודעות שפירסמה הממשלה בעיתונים נכתב כי הממשלה עומדת להשקיע עוד 10 מיליארד שקל בחינוך ואיך זה שהמורים העל־יסודיים והפרופסורים לא רואים את העתיד הוורוד וממשיכים בשביתה. באמת, איך?
כי 10 מיליארד זו הטעיה. בנק ישראל פירסם אתמול מסמך הטוען שבתקציב 2008־,2010 שהונח על שולחן הכנסת, אין זכר לסכום הזה. אבל נניח שבנק ישראל טועה. גם אם הסכום קיים, הוא - בעיקרו - לא מיועד לרפורמה בחינוך שעליה מדברת הממשלה. אין בלוף משכנע יותר, מאשר זה שטמון בו גרעין קטנטן של אמת עטוף בערימה של קש.
בתקציב 2008 יש 1. 3 מיליארד שקל לרפורמה. הביטוי המבהיק הזה בא לציין כי תמורת הגדלת שעות העבודה יקבלו המורים תוספת שכר משמעותית . 26% - אלא שמתוך הסכום של 1. 3 מיליארד שקל, שמיועד לאותה רפורמה בשנה הבאה, רק 300 מיליון הם לתוספת שכר/תוספת שעות עבודה. מיליארד - הסכום הגדול - מיועד לתשלום שכר למורים בגין שחיקת שכרם מ־1997 ועד עתה. זה כנראה נכון גם לגבי אותם 10 מיליארד שנופחו במודעות הממשלתיות. רוב הכסף הוא תשלום שכר למורים יסודיים, על־יסודיים וסגל אקדמי במוסדות להשכלה גבוהה בגין שחיקתו במשך כמעט 10 שנים. זה כסף ישן, לא חדש.
לעובדי מדינה מן המניין יש סידור נוח יחסית. אצלם, גם אם לא משלמים תוספת שכר , השכר עולה. קוראים לזה זחילת שכר. הוותק עולה, הדרגה עולה, וכך יש משהו בכיס. לכן הסתדרות עובדי המדינה הייתה יכולה להסתפק בתוספת שכר של 5% (מחולקת לשלוש שנים. ( כאשר שר האוצר, רוני בראון, הציע למורים העל־יסודיים את אותם ,5% הוא צחק עליהם. אפשר להבין מדוע זרקו את ההצעה המבישה הזו מכל המדרגות. המשמעות שלה היא שהמורים יקבלו פחות מכלל עובדי המדינה. מדוע? כי למורים אין, למשל, תוספת שכר הנובעת מהעלאה בדרגה. בסגל האקדמי של המוסדות להשכלה גבוהה אין כל תוספת אוטומטית. לכן בעוד שאצל עובד מדינה רגיל תוספת של 5% שומרת על שכר ריאלי, אצל פרופסור אותו יעד יושג רק עם . 15%
הממשלה נוהגת כלפי המורים (בכל הרמות) בחוסר הגינות לעומת עובדי מדינה אחרים. במשך שנים היא שוחקת את שכרם היחסי בשיעור ניכר. לרוב היא לא משלמת את השחיקה אלא אחרי שמכריחים אותה בשביתה או בבוררות. כיום מתקיימת בוררות כזו עם הרופאים. עורכי־דין, רואי חשבון וכלכלנים מתפרנסים מהשטות הזו, שנובעת כולה מנוהל ממשלתי נפסד.
אם לממשלה יש מדיניות שחיקת שכר, אז בבקשה שתצהיר על זה ותפעיל את זה על כל עובדי המגזר הציבורי. אלא שהממשלה לא מצהירה את זה. היא מצהירה את ההפך. מדוע מורה (בעדיפות עליונה בשנת החינוך הנוכחית) צריך להתמקח עם הממשלה על מה שפקיד אגף התקציבים באוצר מקבל ללא כל ויכוח?
כנראה אין ויכוח עקרוני בשאלה אם ראוי לתת למורים (בכל הרמות) תוספת שכר גדולה תמורת תוספת שעות עבודה. אלא שהממשלה מערבת את הדיון הזה עם משא־ומתן על תשלום בגין שחיקת שכר מהעבר. הביטוי הקולע לערבוב השעטנזי הזה הוא במספר 10 מיליארד, שכולל גם תשלום בגין שחיקה וגם תוספת שכר/תוספת שעות.
הממשלה נוהגת בשעטנזיות הזו מתוך ניסיון לסחוט את המורים ואת הפרופסורים. היא מחזיקה את תשלום שחיקת השכר מן העבר כבן־ערובה לתוספת שכר/תוספת שעות, ובאותה עת מנפחת את המספרים כדי ליצור דעת קהל אוהדת למדיניותה.
ההטעיה הממשלתית לא נגמרת כאן. למורים היסודיים מוכנה הממשלה לשלם 26% תוספת שכר תמורת תוספת של 16% בשעות העבודה. לעל־יסודיים היא מוכנה לשלם את אותם 26% תמורת תוספת של 50% בשעות העבודה. נבזי למדי.
8. 11. 2007
