מה עושים עם השכן, היושב במעלה ההר, ומזהם את מי התהום?
בחודש האחרון היו הפגנות משמעותיות בטהרן, בירת איראן. משום מה התקשורת, לא רק הישראלית, בחרה להתעלם משביתת נהגי האוטובוסים שם – אותה שבר שלטון הדת הימני באלות כלפי הנהגים וכלפי בני משפחותיהם. קונגרס האיגודים המקצועיים הבריטי מצא כי יותר מ1,000- נהגים נעצרו. סיפור הקטנטן הזה לקח: גם התקשורת שותפה לניסיון להציג את איראן כבלוק איסלאמי-קיצוני אנטי-מערבי ואנטי-ישראלי, ולכן לא מדווח על מאבק איגוד מקצועי. ממילא שביתה אצלנו היא מילת גנאי, ושביתת נהגי אוטובוסים – הגנאי שבגנאי. ראו פרשת מטרודן בבאר שבע.
זה גם קשור לחמאס. לפתע, אחרי קרנבל הפלורליזם ששטף אותנו בעת הנסיגה מעזה, יש עכשיו אחדות דעות: לא מדברים עם החמאס. החמאס, כך אולמרט ונתניהו ופרץ גם, הוא ארגון טרור. והעובדה שהוא זכה בשלטון – ליתר דיוק ראוי לכתוב "שלטון" בכל האמור ברשות הפלשתינית – לא צריכה להסיג אותנו מעמדתנו הנכונה. ועם טרוריסטים שבאים להשמידנו אנחנו לא מדברים. זה מאוד יפה, צודק ופטריוטי.
השאלה היא מה עושים עם הקקי.
יש כאן עניין של גיאוגרפיה. כאשר פלשתיני בעזה עושה את צרכיו, יש סיכוי טוב שהביוב שלו ילטף את מי ששוחה בים ליד אשקלון או אשדוד. יש בערך 10 מיליון קוב כאלה לשנה. כך זה קורה כאשר הזרמים לאורך מזרח הים התיכון הם מהדרום צפונה.
עם עזה הסיכוי הוא טוב. עם הגדה המערבית 40 – מיליון קוב שפכים – הסיכוי מצוין ואפילו חמור יותר. כאשר תושבת שכם עושה את צרכיה זה נכנס למי התהום – המקום ממנו אנחנו שואבים את מי השתייה שלנו. וגם זה עניין של גיאוגרפיה: שכם גבוהה מנחל אלכסנדר. לכן מה שיוצא משם (שכם) מגיע לכאן בעזרת כוח הכבידה. זה המצב.
ממשלה זרה העמידה לזכות הרשות הפלשתינית מיליוני דולרים כסיוע למפעלים לניקוי מי ביוב. מאחר שהממשל הפלשתיני בצרות פיננסיות – שיתגברו בקרוב עת ישראל תגנוב את כספי משלם המיסים הפלשתיני – מפעל הביוב לא הוקם, והכסף ינוצל לשלם משכורות ל"משטרה" הפלשתינית.
האם יש פתרון לבעיה?
לישראל אינטרס עליון ששפכים פלשתיניים ינוקו בטרם הם מוזרמים לנחלים. איכות המים היא ממש בנפשנו (כלומר בגופנו). אז מה עושים עם השכן, היושב במעלה ההר, ועושה את צרכיו עלינו?
אפשר להמשיך ולשחק ברוגז. גם בגלל השפכים וגם בגלל הטרור. אפשר לנסות להידבר. האינטרס הישראלי – נדמה כי ראוי להעמיד את העניין במקומו הראוי – הוא להקים מפעלים לטיהור שפכים אפילו על חשבוננו. מה גם שלנו יש כסף, ולהם יש קדחת. הברוגז, עד שיכירו במדינת ישראל ויפסיקו את הטרור, לא יצליח לבלום את זרם השפכים.
לריבוע המעגל צריך משהו יצירתי. אפשר להמשיך לא לדבר עם החמאס על פוליטיקה: על הסכם קבע, הסכם ביניים, מלחמה בטרור. אבל זה לא חכם להימנע מדיון על שפכים. מה שאומר שראוי וכדאי, בטרם מולך "אין מדברים עם החמאס" יהפוך לאלוהים, לדבר עם החמאס.
אפשר, בשיחה הזו, לדבר על עוד משהו. שכספי משלם המיסים הפלשתיני, אלה שאנו גובים עבורם, ייועדו גם לשותפויות ישראליות-חמאסיות להקמת מפעלים לטיהור שפכים. כי איש חמאס שיקים מפעל כזה הוא, מבחינתנו, נהג האוטובוס האיראני – חותר תחת אושיות השלטון האנטי-ישראלי.
אלא אם כן אנו רוצים להיות מאוד צודקים אבל חולי טיפוס וחולירע.
16. 2. 2006
