המצב חמור
ביותר. "בטווח הקצר הנגיף (קורונה) יפגע בכלכלה העולמית" מזהיר השבועון
"אקונומיסט". זאת, אחרי משפט המסביר כי רק בעוד כמה חודשים נדע בוודאות
את ממדי ההידבקות בנגיף ואם הוא אכן קטלני כפי שחוששים רואי השחורות. אבל בעוד כמה
חודשים, כך משערים מומחים, יימצא חיסון. כך או כך, בינתיים אנחנו עדיין בטווח הקצר
והכלכלה על הפנים.
או שלא.
ה"אקונומיסט" מסביר שעל "שירותי הבריאות" להתכונן להתפשטות הווירוס, כלומר, למגפה הקשה הצפויה. מהם "שירותי הבריאות"? כאן יש שתיקה חשודה. יש מדינות שבהן ל"שירותי הבריאות" יש משמעות מעשית. בישראל, כמו במרבית מדינות מערב אירופה וחלק ממזרחה, יש מערכת בריאות בבעלות ציבורית. אבל מי בשירותי הבריאות בארה"ב, הנמצאים כולם בבעלות פרטית נושא באחריות לעניין הזה?
חובת חיסון?
אפילו במדינות
מתוקנות מבחינה בריאותית התברר לאחרונה, בעקבות ההתפשטות המחודשת של החצבת, שאיש
אינו מוכן לחייב את כולם להתחסן. יש מתנגדי חיסונים אידיאולוגים הטוענים שהחיסון
מזיק. יש בידם הוכחות למכביר, מקצן מהסוג של "לא התחסנתי ולא חליתי" ומקצתן
מהסוג "כן התחסנתי ובכל זאת חליתי". אבל כאשר 95% מאוכלוסייה מתחסנת
ממילא ההסתברות לחלות פוחתת ולכן הטענה "לא התחסנתי ולא חליתי" – אינה מלמדת
דבר. לעומת זאת, יש משהו בטענה ש"כן התחסנתי וכן חליתי". אכן יש הסתברות
כלשהי – לרוב זעומה ותלויה בטיב החיסון – לחלות. מצב זה נדיר לגבי חיסון השפעת, ונדיר
עוד יותר לגבי חיסון החצבת והפוליו, למשל, שהחיסונים להן מבוססים ומוצלחים.
הכלכלה מדברת
הכלכלה מדברת
יש להביא בחשבון
את האפשרות שהאנושות אינה כל כך מוצלחת, ולא יימצא חיסון לנגיף הקורונה. ייתכן
שרבים ימותו בגלל זה. אבל ה"אקונומיסט" מודאג יותר מהכלכלה העולמית. כך נוהגת העיתונות הכלכלית – רווח והפסד
מעניינים אותה יותר מחיים ומוות. כלומר אם כתוצאה מביקור הקורונה פועלי טויוטה לא
יגיעו לעבודה כי הם חולים – זה דבר רציני כי בלי עבודה אין רווחים. אבל אם בתי
החולים יהיו מלאים בחולים ובמקביל, יש מאין, יגיעו פועלים "זרים" למלא
מקומם של החולים והמתים – אז המצב יכול להיות בסדר.
אם תרחיש המגיפה
יגיע קודם לארה"ב עם כלכלתה ה"חופשית" יהיה מעניין לראות איך דונלד
טראמפ וממשלו מתקפלים במהירות ממדיניות הגבלת ההגירה – אם יתממש תרחיש טויוטה
במפעלי ג'נרל מוטורס ופורד. כי מה שחשוב זה שהרווח לא יקטן וטראמפ הוא, כידוע, איש
עסקים.
