בפינלנד הועלתה הצעה ולפיה תהיה לכל עובד.ת הזכות לקבל מידע על השכר של חבריה.ו לעבודה. הניסוח הדו מגדרי הזה בא ללמד על כוונת המציעים. הטענה היא שיש אפליה לרעה בשכר נשים גם כאשר העבודה זהה לעבודת גברים באותו מקום עבודה. אם ההצעה תחוקק, המידע יהיה זמין ואפשר יהיה לתבוע בגין אפליה.
כצפוי אירגון
המעסיקים מתנגד להצעה. מאחר והממשלה הנוכחית בפינלנד היא קואליציה של המרכז והשמאל
ואישה עומדת בראשות הממשלה – יש מועד לחזון.
האם ההצעה
ראוייה לחקיקה?
אפשר להבין את
הממשלה בפינלנד שבה, לפי נתוני האירגון לשיתוף פעולה כלכלי (OECD), פערי השכר המגדרי הם
הגדולים מבין מדינות סקנדינביה. וזה קורה במדינה שמבחינת המלל השיוויוני – מצוייה
במקום הראשון. די מביך לראש ממשלה שלא מסדרת את החיים במדינתה כדי שיתאימו למצעה
הפוליטי.
אלא שאי שיוויון
בשכר אינו רק, ואפילו לא בעיקר, עניין מגדרי.
אתחיל עם עניין שלכאורה לא קשור לנושא: הפער שבין הברוטו והנטו.
הטבות במס
במאמר קודם
הבאתי ממצאי מחקר ישראלי שמצא כי 47% מכלל העובדים המפרישים משכרם כדי לקבל פנסיה בעתיד
– לא נהנים מהטבת המס הניתנת לכ-ו-ל-ם. כלומר היא ניתנת בחוק לכולם. בפועל כמחצית
לא מסוגלים לממש אותה כי הכנסתם ברוטו נמוכה מדי.
דוגמא נוספת: יש
הכנסות שהמס עליהן מוגבל. כך, למשל, המס על ריבית. כך למשל, הכנסות מעל ל"תקרה"
של דמי ביטוח לאומי ומס בריאות. אני מעריך כי אם היו מפרסמים, אפילו בלי שמות, את
הברוטו והנטו של כל תושבי ישראל היתה קמה מהומה רבתי. היינו מוצאים שיש מקומות,
לרוב בצמרת, שבהם שיעור המס השולי יורד...
הטענה בפינלנד
היא שהברוטו, לאותה עבודה, שונה בין גברים ונשים גם במקומות שבהם הוותק זהה ועל אף
שהנשים – ככלל – משכילות יותר מגברים. אגב, תופעת היתרון ההשכלתי נכונה בישראל כבר
יותר מעשור. אלא שזו לא הבעייה העיקרית בסאגת האי-שיוויון.
המידע הנעלם
נעבור לרגע למה
שנקרא כלכלה תחרותית וחופשית – זו ההמצאה הדימיונית והמועדפת על ידי כלכלני השוק
החופשי. המודל הכלכלי הזה מניח כי האופטימום החברתי יושג כאשר לכל
ה"שחקנים" הכלכליים יש מידע מלא. אלא שבפועל לעובדים שכירים אין מידע,
אפילו חלקי, על השכר של עובדים באותו מקום עבודה ושל עובדים דומים במקומות עבודה
אחרים.
המצב בשוק
העבודה דומה למצב של שוק המכוניות המשומשות. בשוק הזה המוכר יודע בדיוק מה הוא
מוכר. הקונה לא יודע דבר. לפיכך יש מוסדות כמו מוסכים ומכוני בדיקה שנשכרים בידי
קונים לבדוק את המוצר שהם מבקשים לקנות.
בשוק העבודה,
לעומת זאת, אין אפשרות כזו.
מבלי לפגוע בסוחרי
המכוניות המשומשות, שוק העבודה גדול וחשוב פי כמה. אלא, עצוב לראות, כלכלני השוק
החופשי מתחבאים מאחורי צנעת הפרט ובכך חוסמים מידע חיוני לתפקודו של שוק חופשי
ותחרותי.
למי ניתנת הצנעה
מה באמת עם צנעת
הפרט? מאותו רגע שמעסיק של עובדים מנכה מההכנסה שלו את ההוצאה עבור שכר של עובדים –
הוא הפך עניין פרטי לעניין ציבורי. אם מפעל פלוני לא מעוניין לפרסם את שכר עובדיו,
אז שלא ידרוש לרשום כהוצאה לצורכי מס את מה שהוא משלם להם. או אז נראה איך הוא
יתייחס להכנסת העסק שלו: כעניין פרטי (עם מס ענק) או עניין ציבורי (עם הוצאה
מוכרת).
