יש סיבות נכונות לא לחבב את החרדים. הם מצביעים באופן גורף למדי למפלגות יהדות התורה וש"ס התומכות בעקביות בימין. אלה הפכו ממפלגות שעניינן הבלעדי כפייה דתית לחרד"לים וכשרות מהדרין לתומכים ושותפים נלהבים בהתנחלות ברחבי פלסטין ובכיבוש המאפשר את זה.
ויש סיבות
מטומטמות. הנה אחת מהן: לאחרונה התברר כי רשת שופרסל – הגדולה ברשתות השיווק
בישראל - מפעילה אתר אינטרנט "סודי"
לציבור החרדי שבו מחירי המוצרים נמוכים מאלה שבאתר הרשמי. המוסף הכלכלי של
"הארץ" הגדיל לעשות וטען כי בכך החילוניים מסבסדים את החרדים. פרט לכך
שהטענה מופרכת – כל אדם יכול לקנות באתר "החרדי" – מרוב טינה לחרדים
כולם פיספסו את הסיפור החברתי-כלכלי-פוליטי.
אני לא יודע כמה
סוגי חנויות יש לשופרסל. אבל שתי הגדולות הן "שופרסל דיל" ו"שופרסל
שלי". המבחר בהן לרוב דומה וכמעט תמיד "דיל" יותר זולה
מ"שלי". הסידור הזה קיים כבר עשרות שנים. מי שיבחן את הגיאוגרפיה של
החנויות האלה ימצא כי "שלי" ממוקמת בשכונות של בעלי הכנסות גבוהות יותר
מאשר השכונות שבהן ממוקמות חנויות "דיל". אם הייתי מאמין לפרשנות של
"דה מרקר" הייתי מגיע למסקנה כי שופרסל גורמת למצביעי השמאל לסבסד את
מצביעי הימין, או שטות דומה.
אפלייה בביצוע
הסיפור הרציני
יותר מתמקד בשתי מילים: אפליית מחירים. לפני כמה שנים פורסם תחקיר שמצא כי מחירי
המוצרים בשופרסל שבעיר מודיעין נמוכים יותר מאלה של שופרסל ב"עיר פיתוח"
בנגב. זה לא היה ההבדל בסוג הרשת. הוא היה זהה. אבל בעיירה שבנגב שופרסל היתה
מונופול. במודיעין כל רשתות השיווק פועלות, כלומר יש תחרות, ולכן המחירים שם זולים
יותר, כאמור בכיתה א' בכלכלה.
במכולת בשכונה
שבה גרתי מצאתי כי מחיר בקבוק גדול של קוקה קולה יותר יקר מאשר בשופרסל
"שלי" במרחק קילומטר בקו אווירי. החידה הכלכלית הזו עניינה אותי, ובמשך
כמה חודשים נדנדתי לבעל המכולת בעניין. לבסוף התרצה ושלף את החשבונית שהוא מקבל
מ"החברה המרכזית" – בעלת הזיכיון בישראל למשקה שהוכתר כממיס בטון בבתי
הכלא. או אז מצאתי כי בעל המכולת משלם לספק יותר מאשר שופרסל גובה מהצרכן.
"החברה המרכזית", אני מניח שאינה יחידה, מבצעת "אפליית
מחירים" למוצרים זהים.
היו מי שתרצו את
פער המחיר בכך ששופרסל קונה אלפי ליטר מהמשקה ואילו המכולת רק כמה עשרות. מה
שבכיתה ב' בכלכלה מכנים במילים יתרון לגודל. אלה מילים מכובסות. שופרסל חזקה ביחס
ל"קוקה קולה". בעל המכולת תלוי בחסדיה. כלכלה, למדנו, היא עניין של כוח.
יש אמנם אגדה ששוק תחרותי מביא למחיר אחיד. אבל היא נכונה כמו האגדה ולפיה יהודים
בנו את הפירמידות במצרים. לא היה ולא נבנה.
הפתרון
יש מעט מאוד
דברים שאפשר לומר לזכותו של עמיר פרץ, לשעבר יו"ר ההסתדרות, שר הביטחון ושר
הכלכלה. היה לו רעיון מקורי: כל יצרן/יבואן/ספק ימכור את מוצריו במחיר אחד לכל
קונה, בכל כמות, ובכל מקום בארץ. איזה מחיר? מה שמנהלי התאגיד ירצו ויחליטו. אבל
ברגע שהחליטו למכור קוקה קולה לשופרסל במחיר של שקל לפחית – זה יהיה המחיר שהפחית
תימכר לכל מכולת וקיוסק בארץ. מהצעת החוק הזה לא יצא דבר, אבל הרעיון נכון. התחרות
הנקראת חופשית, בכלכלה ריכוזית, היא רישיון לעשוק.
די מצער שבמקום
לעסוק במהות של אפליית מחירים בחרו בתקשורת לעסוק בזוטות חרדיות. האם, בשיטה
המוצעת, תרצה שופרסל למכור בזול למן דה הוא? כי הוא חרדי. כי הוא עני. כי הוא עשיר
ובעל הון? בבקשה: במחיר אחיד.
