ב־1969
קיבלתי צו לשרות מילואים באותה יחידה בה הייתי בצבא. כשהגעתי קרא לי מפקד היחידה
שהסביר כי יש הוראה חדשה: "לירות על הסירות של הבדואים". מה קרה? שאלתי.
והוא השיב כי זו ההוראה של אלוף פיקוד הדרום החדש, אריאל שרון. ומה ההצדקה, תהיתי?
הם מבריחים נשק לרצועת עזה.
שאלתי
אם יסתפק בעצירת הסירות ובדיקתן והוא השיב "ממש לא. האלוף הסביר כי צריך
להפחיד להרתיע". אם כך, השבתי, אני לא מתכוון לבצע את הפקודה. באותו יום העלו
אותי על המטוס שחוזר מסיני ובכך הסתיים הקטע הקרבי שלי בשרות הצבאי.
אני פונה אליך כי יש עדויות שאתה עושה שגיאות שאפשר ויעלו לך, ולנו, צאן מרעיתך, ביוקר. הנה, על כן, כמה עצות.
העצה המשפטית
עורך דינך הציע לך למשוך זמן וזה מה שאתה
עושה. דע לך שאתה נופל לפח שמכינים לך השופטים. אני כבר רואה את פסק הדין ובו השורה
הבאה: "נתנו לנאשם את כל הנוחות והזמן שביקש. טרטור בית המשפט מירושלים לתל
אביב. דחיות בטענות שונות והכל על מנת לדחות, ולדחות ולדחות. עתה הזמן נגמר והפסק
נכתב". עם הרשעה.
תקצר את עדותך ואת עדותם של עדי הגנה אחרים,
אם יש. תן לתביעה לתקוף ולהם תקריא בכל תשובה את הקטע הרלוונטי מעדותך. שהם ימשכו
זמן. ואם יש לפתע שאלה שלא נכללה בעדות – "אני לא זובר".
העצה הפוליטית
בכל סקרי הבחירות בשנה האחרונה מי
ש"אוכל" את הליכוד זה הצמד סמוטריץ' את בן גביר. כפי שראית כאשר יאיר גולן פטפט
"תחביב" על מלחמתנו הצודקת, אפשר לסמוך שבני גנץ ויאיר לפיד יהיו איתנו
לעת צרה. יש להם חוט שדרה אופוזיציוני רפה יותר מזה של ישראל כץ – מינוי ענק
לתפקיד שר הביטחון. מוצע לך לעשות כמה תרגילים כדי שיפרשו מהממשלה. ממילא אתה לא
זקוק להם כי אין לאופוזיציה ממשלה חלופית, ולא איכפת לך שתהיה ממשלת מעבר. באחת השטויות שיפלטו השרים שלהם תפטר אחד מהם.
תורה לחשב הכללי לעצור להם פרויקטים קטנים והעברות תקציביות. שיווכחו הבוחרים שלך
שחשבו שהם מהטובים – שהם לא.
העצה החרדית
אלה השותפים היסודיים ביותר שלך. אל תעשה
פשרות בעניין הגיוס עם כל מיני מכסות, גיוסי בלוף וכדומה. יעשו ממך קציצות בשטח על
אי גיוס, אי שיוויון בנטל, אי גיוס ערבים, אי גיוס נשים דתיות. עזוב את כל אלה.
הנה העצה: תבטל את חוק גיוס חובה לכ־ו־ל־ם.
מאוגוסט יש רק גיוס לצבא קבע של מי שמעוניין. שכר החיילים יהיה השכר הממוצע במשק
(15,000 שקל לחודש) בשלוש השנים הראשונות ואז יוצמד לשכר אנשי הקבע הרגילים. כל
חייל קבע שמדרגת רב סמל ומעלה יקבל רכב צמוד, כמובן מתוצרת ארה"ב.
בכך
כל פרשת הגיוס תחוסל. יהיה בישראל צבא מקצועני כמו ברוב מדינות העולם.
העצה הכלכלית
המלחמה עולה כסף רב. התקציב שסמוטריץ' הכין
הוא בדיחה. משרד האוצר יביא לך הצעות לקיצוצים ולהעלאות מסים. אתה צריך מהפך.
הנה ההצעה: חוק, שיצורף לחוק בנק ישראל,
וייקרא "חוק היציבות הכלכלית". הוא ייקבע שעל בנק ישראל לשמור יתרות
מטבע חוץ בסכום של 100 מיליארד דולר, והסכום הזה יוגדל יחד עם ההכנסה הלאומית (=
תמ"ג).
החוק יקבע כי אם לבנק יהיו יתרות גדולות
יותר הן יחולקו כדיבידנד לבעלי המניות של הבנק. מכיוון שלבנק ישראל יש היום יתרות
של יותר מ־200 מיליארד דולר, החוק יקבע כי בכל שנה מחמש השנים הבאות יחולקו כדיבידנד
חמישית מההפרש שבין סכום היציבות – אותם 100 מיליארד דולר – לבין היתרות בפועל. זה
אומר שהשנה אתה מקבל 20 מיליארד דולר נוספים וזה מסדר לישראל את מימון המלחמה עד
ניצחון המוחלט.
שים לב שלא יעבדו עליך בעיניים: מדובר בדיבידנד
לבעלי המניות ולא בהלוואה.
עוד תחוקק שמס חברות יופחת מ־23% ל־15% ובכך
למשוך משקיעים נוספים לכלכלת ישראל.
כך הגירעון הממשלתי אפילו ייקטן על אף
הגידול המתבקש בתקציב הצבא, והפחתת מס חברות. הדירוג של חברות האשראי ישתפר. ובא
לתקציב ולכלכלה הגואל.
(*) דוצ'ה, כלומר, Duce, "מנהיג", היה תוארו של בניטו מוסוליני.
הדבר
השנוא ביותר על בנק הוא חוב שחוזר. עד כדי כך הוא שנוא שבעת שאדם לוקח הלוואה מבנק
(חוב, מנקודת מבט הבנק) הוא מתחייב לשלם עמלת פירעון מוקדם. כלומר בניגוד להפקדה
בחשבון עו"ש שהבנק שמח לקבל, חוב שמוחזר יוצר כאב ראש וטעם חמצמץ בפה.
לא
מכבר התקשרה יועצת ההשקעות בבנק והציעה להשקיע בקרן פלונית שעליה ממליצים
האנליסטים של הבנק. כמי שאינו מוכן להשקיע בקרן כלשהי, ביקשתי ממנה לבדוק עבורי
רכישה של אגרות חוב שמנפיקה ממשלת פינלנד. למה פינלנד? כי שם אדם לא יקבל משרה
במגזר הציבורי אם אינו שולט בפינית ובשבדית. שבדיה, חשוב לציין, היתה הכובשת של
פינלנד במשך כ־400 שנה. גם השילוט הציבורי הוא בשתי השפות, על אף ששיעור הפינים
ממוצא שבדי הוא רק 5% מכלל האוכלוסיה. הנה סימני זיהוי למדינה מתוקנת.
"אין
לממשלה שמכורה למלחמה דרך להיגמל מהסיוע האמריקאי" – כך קבעה השבוע כותרת "דה
מרקר", המוסף הכלכלי של עיתון "הארץ". אפשר להבין מכאן שאם ניגמל
מההתמכרות למלחמה ניגמל גם מהסיוע האמריקאי, ובאה לציון העצמאות.
זה
מסוג הפייק ניוז שתומכי הממשלה ממציאים חדשות לבקרים. משנמאס לעסוק בטרור הישראלי בעזה, מגייסים מעין "עובדה
כלכלית", כדי לזקוף את קומתם של
מתנגדי הממשלה. בלוף.
"לינדסי
הויל, יו"ר בית הנבחרים, שמר לעצמו כמעט 300 מתנות במהלך ארבע השנים
האחרונות, כולל עשרות בקבוקי אלכוהול, סלסלות מתנה, עניבות, מחזיקי חולצות
ושוקולדים, כפי שמראות הצהרותיו.
"היו"ר
קיבל כמות גדולה של מתנות ממציגים זרים כגון שגרירים, חברי פרלמנט ולעיתים גם
חברות, והוא בחר לשמור מאות מהן במקום לתרום אותן לבית היו"ר – מקום מגוריו
ומשרדו – או לפרלמנט.
"הרשימה, שהוצהרה בהתנדבות על ידי היו"ר, כוללת כ-80 בקבוקי אלכוהול, כגון יין, שמפניה, ויסקי, רום ומיני אלכוהול אחרים, מאז 2021.
רשות
הכתיבה ללילך וולך מעיתון "הארץ": "מן הרגע שבו כתבה נגה ארבל ב־X (לשעבר
טוויטר) לכלי ה־AI של הפלטפורמה (גרוק) "אתה לא יודע הכל גרוק (....) ארבל, חוקרת
אסטרטגיה מדינית שהשתייכה לפורום קהלת, התווכחה תחילה בגסות הרוח המאפיינת אותה עם
אדם בשר ודם, משתמש טוויטר בשם
Thair Abu Ras, ובישרה לו שערבים
משלמים פחות מסים מכולם, וש–60% מהמקומות בלימודי רוקחות שמורים לערבים — שדרישות
הסף מהם נמוכות יותר.
בשכונות
החרדיות בירושלים הפירסומת הנפוצה ביותר על מודעות, שלטים ועמודים בזירה הציבורית
היא ל"תרופות לגדילה". האם ילדים במשפחות חרדיות נמוכים יותר מילדים
חילוניים? כנראה שלא. אלא שבתרבות החרדית ילד נמוך נתפס כעונש. סוג של סגרגציה
שידוכית. ומכאן כלכלת ה"תרופות" הפורחת.
אם
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה היתה מודדת גבהים, זרמי שתן ורוחב האגן היינו מדי זמן
לומדים האם מצבנו הממוצע בסולמות המדידה האלה השתפר או לא. הממוצע – הנתון הכי
מבוקש בסטטיסטיקה – לא מלמד דבר בעל חשיבות. הוא רק נוח לעיכול.
בחינוך
מדי כמה שנים מתפרסמים תוצאות מבחני פיז"ה העולמיים. או אז שר החינוך מכנס
מסיבת עיתונאים ומתגאה שמצבנו – הציון הממוצע ההשוואתי – השתפר. יודעי חן יודעים
להבדיל בין שיפור הנובע מציון גבוה יותר אצלנו או שמא מציונים יותר נמוכים אצל
זולתנו. חשוב? בערך כמו תחרות מי משתין רחוק יותר.
בממוצע
הציון בחינוך עברי גבוה יותר מהציון הממוצע בחינוך ערבי
(כנראה למעט נוצרים). בתוך החינוך העברי בולט הציון הממוצע הנמוך של בתי הספר
החרדים.
כל זה
ידוע. וגם ידועים זרמי הכספים השונים בין זרמי החינוך. ויש אפילו תיקצוב שונה לפי
"אשכולות" היישובים – שם חביב לפערי הכנסות. וחוץ מזה, מרקיז, הכל בסדר.
כלומר לא באמת בסדר.
ניסוי שיקגו
נייר
עבודה שהתפרסם לא מכבר מסכם ממצאים של פרוייקט גוטרו בשיקגו, ארה"ב שבו 7000
משפחות ממוצא שחור בשיקגו הועברו להתגורר בשכונות של לבנים בין השנים 1976־1998.
המחקר בדק מה קרה מאז ועד היום לילדי אותן משפחות. הנה הממצאים:
הכנסה:
ילדים שהועברו ובגרו הם בעלי הכנסה הגבוהה ב־20% מזו של ילדים שהועברו לשכונות
"שחורות מבוססות".
מגורים:
הילדים של אז גרים בשיעור גבוה יותר בשכונות מעורבות מבחינת המוצא.
גן
ילדים: מבין הילדים שהועברו, התועלת בהכנסה ובמגורים גדולה יותר ככל שהילד בעת
המעבר היה צעיר יותר.
אז מה
אתה מציע, יאמר הספקן הישראלי, שנעביר משפחות מחריש לכפר קרע? מדרום תל אביב
להרצליה פיתוח?
ניסוי בוסטון
הפתרון
הנפוץ ביותר בארה"ב הוא הסעת תלמידים משכונות עניות לבתי ספר בשכונות
מבוססות. נייר עבודה מסכם את התוצאות ל"מפעל" הסעות כזה במסצ'וסטס שבו הוסעו
ילדים ממרכז בוסטון לבתי ספר שהסכימו להשתתף במבצע בפרברים העשירים. במונחי ישראל,
זה שקול להסעת ילדים בין כפר קרע ואלוני יצחק בין צפון תל אביב ודרומה.
הממצא
העיקרי: שיפור ניכר אצל השחורים במדד הכניסה להשכלה גבוהה. ואי שינוי אצל הלבנים.
כמו
בכל מקום בעולם גם בישראל יש קשר הדוק בין הכנסה והון לבין אזורי מגורים. בעוד
שבארה"ב יכול בית ספר לעשות סלקציה מבין הנרשמים ללמוד בו, בישראל פתרו את
הבעיה באמצעות אזורי רישום לגני ילדים ובתי ספר יסודיים ובחטיבת הביניים. כלומר,
סגרגציה לפי הון משפחתי.
מה
שמתבקש הוא לבטל את אזורי הרישום לחלוטין. באותה עת לשלול מבית ספר או רשות מקומית
את היכולת לפסוק מי ייכנסו בשעריו בין במבחנים ובין בראיונות. הבחירה תהיה אך ורק
בהגרלה כאשר הורים ירשמו ילדיהם לכמה כתי ספר עם סדר העדפות. במקביל התחבורה
הציבורית תותאם להסעות לקירבת בתי ספר.
זוכרים
את "גאולת הקרקע" – המוטיב הציוני הבולט ביותר? בכל כיתה בבתי הספר בישראל היתה קופת תרומות
לקרן הקיימת לישראל (קק"ל). אפילו בשם האירגון יש הטעיה, שכן הקרן לא נועדה
לכל הישראלים. באנגלית כתוב Jewish National Fund (JNF) ואכן אף לא־יהודי בישראל לא נהנה מגרוש אחד מכספי קק"ל. זה
החטא הקטן.
