הכלכלנים חלוקים ביניהם בכל נושא. המחלוקת הלוהטת ביותר היא בשאלה אם הגדלת הגירעון הממשלתי מעודדת את הפעילות הכלכלית. אחרי המשבר של שנות ה'30- במאה הקודמת הרוב נטה לדעה כי במצב של אבטלה עמוקה, ראוי שהממשלה תתגרען. זה מה שיחלץ את הכלכלה מקפאונה. עתה הביטחון בתוצאה הזו קטן בהרבה. כבר עשור שיפאן מצויה בשפל כלכלי. כל שנה מוגדל הגירעון התקציבי כדי לצאת לצמיחה. וזה לא עובד.
מדוע? אחת הסיבות היא שהציבור כולו צריך לתת אמון בממשלה. זה מה שלא קורה ביפאן. היפאנים יודעים שמימון הגירעונות הממשלתיים מבוסס על הלוואות, והממשלה תיאלץ לשלם הרבה ריבית עליהן, ומי יספק לה את האמצעים לכך? נכון, משלם המסים היפאני. לכן כאשר היפאני הממוצע רואה את ההזרמה הממשלתית המגיעה אליו כתוספת הכנסה, הוא חוסך את הכסף עד להעלאת המס הצפויה. הממשלה הזרימה, הציבור חסך והכלכלה נשארה על הרצפה.
סיבה אחרת היא שהיום העולם פתוח יותר מבחינה כלכלית. נניח שהממשלה תגדיל את הגירעון כדי לבנות צינור מים ממתקן התפלה באשקלון לתל-אביב. הצינורות יגיעו מטורקיה. פועל רומני נוהג בטרקטור אמריקני יחפור את התעלות – וישלח את רוב הכסף שלו הביתה. ואילו הקבלן הישראלי יבזבז חלק מרווחיו בטיול לסקנדינביה ויפקיד את היתרה בבנק קפריסאי. ו90- אגורות מכל שקל ממשלתי יוצאו בחו"ל ורק 10 אגורות יישארו להגברת הפעילות.
מבין הניצים בוויכוח על הגירעון והצמיחה, הבנק המרכזי בכל מדינה נמנה תמיד עם הצד שאינו מאמין שאפשר לקפוץ לגובה תוך משיכה כלפי מעלה בשלייקס. זו האנלוגיה להגדלת הגירעון הממשלתי. אבל אנחנו עם סגולה, ובסוף השבוע הפתיע הנגיד כאשר נתן הכשר להגדלת הגירעון הממשלתי בערך ב5- מיליארד שקל מעבר למה שנקוב בחוק. שני תנאים הציב דוד קליין: הכסף ייועד להשקעות, כלומר לא לצריכה שוטפת כמו ביטחון, משטרה, קצבאות או חינוך; וכל התרגיל יהיה חד-פעמי. ב 2003- נחזור לגירעון המצומצם יותר.
בסיפור הזה כבר היינו. כאשר התברר בראשית 2001 כי הממשלה לא תעמוד בגירעון שנקבע – בגלל ההאטה הכלכלית שנבעה הן מהאינתיפאדה והן ממה שקורה בעולם כולו – תהה הנגיד אם זה ראוי למדינה מסודרת כמו שלנו. תהה, ולבסוף הסכים כי מדובר בעניין חד-פעמי. זה לא יפה, אבל לא נורא.
אז יש לנו גירעון מוגדל באופן חד-פעמי ב,2001- ועכשיו הנגיד מסכים, באופן חד-פעמי ביותר, שגם 2002 תהיה באופן חד-פעמי עם גירעון מוגדל. גם התנאי השני שהציב הנגיד מפוקפק. תקציב ההשקעות הממשלתי הוא בערך 10 מיליארד שקל לשנה. אין לממשלה שום דרך להגדיל את ההוצאה הזו ב50%- בשנה הבאה. אין לממשלה פרוייקטים מתוכננים ומאושרים שיאפשרו את ההוצאה הזו. במקרה הטוב, אולי אפשר למצוא דרך להוציא עוד מיליארד שקל. חמישה – בוודאי לא.
הנגיד אמור לדעת את הדברים האלה. הוא גם אמור לדעת שבעקבות פסק ההלכה שנתן להגדלת הגירעון – הגירעון יוגדל. רוב הכסף ילך בדיוק לנושאים שהנגיד עצמו חושב שהם שליליים. לכן לכשתגיע 2003 אף אחד לא יחלום לקצץ בהוצאה השוטפת את המיליארדים שקליין הכשיר. מה גם שבשנה ההיא – מה, קליין שכח את זה? – יתקיימו הבחירות לכנסת. מי לדעת הנגיד יגזור אז על הציבור את הקיצוצים המובטחים? ודאי לא אלה שיתמודדו בבחירות.
15. 8. 2001
