שר הבריאות ייעץ השבוע לחולי ישראל להימנע מלבוא לבתי-החולים. אין כסף, טוען השר. יש כסף, טוען האוצר ומצביע על קרנות סמויות של בתי-החולים. למחלוקת הצטרף השבוע בנק ישראל. ישראל מוציאה (על סמך נתוני 8. 6% (1996 מהתוצר על בריאות. זה דומה לשיעור הממוצע במדינות המפותחות. ישראל, בחשבון הזה, מצויה במקום טוב באמצע.
בבנק ישראל חושבים שזו השוואה מוטעית. באירופה, המקום המרכזי להשוואה, האוכלוסייה זקנה יותר ,ולכן צורכת יותר שירותי בריאות. כך, למשל, ההוצאה על בן 75 ויותר גדולה פי 7 מאשר ההוצאה על בן . 24 אם נתקן את נתוני ישראל ושאר העולם על-פי מבנה הגילים, נמצא כי ישראל מוציאה יותר על בריאות. עלינו – במדרג ההוצאות – מהמקום התשיעי לרביעי. ישראל, בחשבון הזה, מצויה במקום רע למעלה.
מכאן הדרך קצרה למסקנה כי יש אצלנו די כסף בתוך מערכת הבריאות. כל מה שצריך הוא ייעול. אז שנסים דהן יעשה את מה שהוא צריך בתחום הניהול ויפסיק לשלוח אצבע מאשימה כלפי משרד האוצר. אומנם יחסי שר האוצר עם הנגיד אינם טובים, אבל דוד קליין נרתם לסייע למתנגדו – בשם היעילות הכלכלית.
יקר ולא יעיל
גם אם בנק ישראל צודק, כלל לא ברור שהחשבון שהוא עושה מביא למסקנה הנכונה. מול העלות צריך להציב את התועלת. ארה"ב, לשם השוואה, היא המדינה היקרה ביותר מבחינת ההוצאה לבריאות 14% – מהתוצר. המערכת שלה יקרה ובזבזנית, כאשר מציבים מול העלות את התועלת הנמוכה הנמדדת, למשל, בתוחלת החיים. תוחלת החיים של גבר אמריקני היא 73 שנה. של ישראלי . 76 –
כאשר חוזרים לחשבון העלות של בנק ישראל ומציבים אותו מול התועלת בתוחלת החיים, קל להגיע למסקנה כי אומנם אנחנו משלמים יותר, אבל מקבלים יותר. הגרמנים, לפי החשבון של בנק ישראל, משלמים כמונו. אבל הגבר הגרמני חי שנה וחצי פחות מאיתנו.
אפשר לערער על מדידת התועלת באמצעות תוחלת החיים. מי אמר שלחיות הרבה זה לחיות טוב? השאלה המעניינת יותר היא לא מהי ההוצאה הלאומית לבריאות ,אלא מהי ההוצאה הציבורית לבריאות. זה המודד החשוב יותר בכל הנוגע למחסור היחסי בכסף במערכת הבריאות. על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יש באחרונה גידול בתשלומים הפרטיים לבריאות. משקי הבית שילמו 26% מההוצאה הכוללת ב,'96- ועתה הם משלמים . 29%
הקומבינה של הקופה
חלק מהתשלומים הפרטיים הוא לטיפול שיניים, שאינו נכלל בסל הבריאות. חלק, וכנראה המקור העיקרי לגידול בהוצאה הפרטית, נובע מהשתתפות משקי הבית בתשלום עבור תרופות. מתברר שאנחנו משלמים הרבה. הרבה מדי. וגם עושים עלינו תרגיל. זו המסקנה העולה ממאמרו של ד"ר פיליפ סאקס, עורך "פארמה," ביטאון לענייני תרופות.
משקי הבית מוציאים, להערכתו, 1. 2 מיליארד שקל בשנה כהשתתפות עצמית ברכישת תרופות. זה בערך 750 שקל למשפחה. תעריפי ההשתתפות העצמית נמצאים בעלייה מתמדת. בקופות חולים "מכבי," "מאוחדת" ו"לאומית " ההשתתפות היא בשיעור של כ15%- ממחיר התרופה, עם מחיר מינימום של 11 שקל. ב"כללית" יש בעיקר תשלום עבור "מנה".
סאקס הביא את השיטות השונות למכנה משותף. הנה הממצאים העיקריים:
* לגבי תרופות גנריות (ללא פטנט,( שהן לרוב תרופות זולות יותר, שיעור ההשתתפות הוא . 60%-25% במיוחד השיעור גבוה לגבי תרופות למחלות כרוניות בקופת-חולים כללית.
·
הנה דוגמה מעניינת לגבי תרופה מסוג סימוסטאטין (לחולי לב:( כאשר התרופה היתה בפטנט, ההשתתפות היתה 27 שקל בלאומית וכ30- שקל בקופות האחרות. עם תום הפטנט עלה המחיר בכללית ל33- שקל, ואילו בקופות האחרות הוא ירד לכ14- שקל.
כל המספרים האלה הם אחוזים מהמחיר המלא. אבל שום קופת-חולים אינה משלמת מחיר מלא. לכולן יש הנחות .ובמיוחד יש הנחה גדולה לקופת-חולים הכללית, שנחשבת לאחת מקנייני התרופות הגדולים בעולם .כך יוצא שקופת-חולים הכללית גובה ממשקי הבית, בממוצע, 15% יותר על התרופות מהקופות האחרות. וזו הקופה שמשרתת 60% מהאוכלוסייה, והם, כרגיל, העניים והזקנים יותר. כך יוצא שבעוד שהמחוקק התכוון שנשלם עד 15% ממחיר התרופות, בפועל ובממוצע אנחנו משלמים 33% מהמחיר.
חיים ראובני, בועז שיזף, אשר אלחנני, מיכאל שרף, יהודה לימוני ואחרים מאוניברסיטת בן-גוריון ומבית-החולים סורוקה בבאר-שבע פירסמו לא מכבר ממצאי מחקר על ההשפעה שיש להשתתפות העצמית בתרופות על בריאות ילדים. הם דגמו כ780- ילדים שקיבלו מרשמים לאנטיביוטיקה. (20. 7%) 162 לא קיבלו את מלוא מנת התרופה הדרושה. כ30%- מההורים של הילדים האלה הצהירו כי הסיבה לאי-רכישת התרופות היתה המחיר, כלומר ההשתתפות העצמית.
קבוצת ההורים הזאת, מצאו החוקרים, מאופיינת בהכנסה נמוכה, בצפיפות דיור ובהוצאות גדולות, יחסית, על תרופות.
תרופות, מסבירים מומחים מהכלכלה, הם כמו כל מוצר. כאשר מחירו נמוך – צורכים הרבה. כאשר המחיר גבוה – צורכים מעט. כאשר המחיר הוא אפס – הצריכה גדולה מדי. לכן ראוי לרסן את צריכת התרופות על-ידי גביית מחיר עבורן. כאילו שאנטיביוטיקה היא שוקולד. מכיוון שתרופה היא מוצר המסופק בידי הממשלה, הצורך בריסון תקציבי מכתיב קיצוץ תרופתי.
ההשתתפות העצמית נועדה, בין השאר, לצמצם בצריכת התרופות. עכשיו מתברר שזה מצליח. משפחות עניות עם ילדים חולים רוכשות פחות תרופות ממה שנחוץ. מי אמר שאין היגיון בשיטה?
תגובת ה"כללית"
קופת-החולים הכללית שוללת את ממצאי סאקס. מבדיקה של 646 תרופות מצאו אנשי הכללית כי קופתם זולה או זהה ב71%- מהתרופות. הדוגמא של סאקס לגבי סימוסטאטין, טוענת הכללית, מוטעית. הקופה מציינת כי הדרישה להעלאת השתתפות החולה במחיר התרופה היא של הממשלה ושל הכנסת ולא יוזמה של הקופות. עוד מציינת הקופה כי חולים במחלות קשות, אזרחים ותיקים ועניים מקבלים הנחות משמעותיות בהשתתפות העצמית.
28.8.2001
