בשבוע שעבר תוארו כאן ההשלכות האפשריות של הצעת החוק להנהגת שירות רפואי פרטי בבתי חולים ממשלתיים (של ח"כ רחל אדטו וח"כים נוספים. ( למשל - שירות משטרה פרטי שיסופק על-ידי שוטרים לאחר שעות העבודה, שירות שומות פרטי שיינתן על-ידי פקידי מס, אפשר גם שירות דרכונים פרטי (עלידי עובדי משרד הפנים בשעות אחר הצהריים) ועוד.
זה לא הפריע לסגן שר הבריאות, יעקב ליצמן (אגודת ישראל,( להודיע בכנס המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות על תמיכתו בהצעה של ח"כ אדטו וחבריה. זאת לאחר שדיבר בלהט נגד הגידול בתשלומים הפרטיים במערכת
הבריאות. התשלומים האלה, המיתווספים למס הבריאות שכל עובד משלם, מהווים היום 43% מההוצאה הלאומית לבריאות, לעומת 30% בטרם נחקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
במי זה פוגע? בעשור האחרון, כך לפי פרופ' גבי בן נון מאוניברסיטת בן גוריון, גדלה ההוצאה הלאומית לבריאות לנפש בישראל ב400- שקל, והיא מסתכמת ב6,300- שקל לשנה לכל ישראלי. אם מסתכלים על מקור הכסף, התמונה מתעוותת: המימון הציבורי ירד ב450- שקל לנפש, המימון הפרטי גדל ב850- שקל לנפש.
יהיה לזה מחיר. תהיה עלייה דרמטית במחירי הביטוח המשלים (כי מספר הרופאים לא משתנה. ( כבר היום כמעט חמישית ממשקי הבית נמנעים מטיפול רפואי בגלל המחיר. אם נמשיך בדרך הזו – וליצמן מתחייב שזו הדרך – נגיע לרמה אמריקאית. שם מוציאים עבור בריאות כמעט פי-שניים מאשר בישראל, אבל מקבלים תוחלת חיים נמוכה יותר ותמותת תינוקות גבוהה יותר. זה מה שעושה ההפרטה לבריאות התושבים.
9. 6. 2009
