על פי אומדנים שנעשו לפני כמה שנים, מחצית מהחולים המאושפזים בבתי החולים הם בשנת חייהם האחרונה. כלומר, ימותו בתוך שישה חודשים בממוצע. מכיוון שבתי החולים הציבוריים מוציאים מדי שנה כ7- מיליארד שקל, אפשר לייעל אותם מאוד. כל שנדרש הוא לאתר את האוכלוסייה שנמצאת בדרגת סיכון גבוהה ביותר - הקרובים למות - ופשוט להימנע מלטפל בה. כך נוכל לחסוך כ3.5- מיליארד שקל בשנה, שאפשר יהיה להשתמש בהם לצמצום החוב הציבורי, ליום לימודים ארוך ולתוספת טכנולוגיות ותרופות לסל הבריאות. האם ראוי לעשות זאת? אני מניח שאפילו הכלכלנים המטורפים ביותר לא ימליצו לבצע את התוכנית הזאת כדי לייעל את תקציב הבריאות. כי יש דברים יותר חשובים מיעילות כלכלית.
בימים האחרונים שבתי לקרוא את המחקרים ואת ניירות העמדה העוסקים בעצמאות בנק ישראל. אמש היו האוצר והבנק המרכזי אמורים להגיע להסכמות בנושא, ולא - ראש הממשלה איים להכריע. הטיעון המכריע בזכות מתן עצמאות לבנק המרכזי הוא שזה ייעל את הכלכלה. במדינות שבחרו לתת עצמאות לבנק המרכזי יש אינפלציה נמוכה יותר ויציבה יותר. ההסבר המקובל לכך הוא שכאשר הממשלה מתערבת במדיניות המוניטרית, היא נוטה לקלקל. פוליטיקאים, על פי מחקר כלכלי שמוביל פרופ' אלכס צוקרמן מאוניברסיטת תל-אביב, הם ידידי האינפלציה. בנקאים מרכזיים – אויבי האינפלציה.
בשנה האחרונה מביע הנגיד, סטנלי פישר, התנגדות להפחתת שיעורי מס ההכנסה, תוכנית שאותה מוביל ראש הממשלה. בשבוע שעבר הזהיר בנק ישראל מערעור תוכניתה הכלכלית של הממשלה החל מ2011- בגלל הפחתות מס נוספות שיזם נתניהו. האם, בשם היעילות, נעביר את ההחלטה על המסים – העלאה או הורדה – לגוף עצמאי ויעיל? למה מסים הם נושא להחלטה פוליטית וריבית לא? האם יש הבדל בין השניים? מדוע מניחים שכאשר הממשלה קובעת יעד אינפלציה של 3%-1% הבנק המרכזי נרתם בלהט וביעילות לביצוע המדיניות, ואילו אם הכנסת תקבע יעד אינפלציה דומה ותטיל את הביצוע על הממשלה – הכל ייחרב?
מצער שהוויכוח על הצעת החוק לעצמאות הבנק המרכזי מתמקד בימים אלה בשאלה האם הבנק יהיה עצמאי גם בקביעת שכר עובדיו, או, כמו בכל הגופים הציבוריים, כפוף לחוק יסודות התקציב. זה ויכוח משני. מה חשוב? השאלה העיקרית היא מי בכלל צריך בנק מרכזי? התשובה המקובלת היא שבכל העולם יש בנקים מרכזיים. זה נימוק קלוש. בכל העולם יש אנשים חולים - זה לא נימוק לייבא לכאן מחלות.
לבנק מרכזי שני תפקידים מרכזיים: פיקוח על המערכת הבנקאית או הפיננסית כולה, וניהול מדיניות מוניטרית. מכיוון שכבר שנים מציעים, בכל העולם, לאחד את מנגנוני הפיקוח על המגזר הפיננסי תחת גג אחד, אין סיבה לקיים את הפיקוח דווקא בבנק ישראל. ניהול מדיניות מוניטרית, בעיקר קביעת הריבית, יכול להתבצע במחלקה ממשלתית. בעצם, ראוי שייקבע בממשלה, כמו כל החלטה פוליטית אחרת, כאשר הכנסת קובעת בחוק את יעד האינפלציה שאליו על הממשלה לחתור.
בשיטה הזו יש יתרון נוסף: היום הבנק המרכזי מנהל את יתרות המטבע הזר של המדינה וצובר רווחי עתק. אם יחוסל הבנק המרכזי, הרווחים לא ייצברו – מובן שאין כל תועלת בצבירתם – אלא יהוו חלק מהכנסות המדינה, ובכך יתרמו לצמצום החוב הציבורי.
הסיכוי שהעמדה הזו תתקבל דומה לסיכוי להשכנת שלום בין ישראל ופלסטין. לכן ראוי לעבור לשלב הבא: האם רצוי שהבנק המרכזי יהיה עצמאי (כמוצע על-ידי הנגיד פישר) או שיפעל בהתאם למדיניות הממשלה (כפי שקובע החוק הנוכחי.( התשובה לשאלה הזו דומה לתשובה לשאלה הבאה: האם צריך לייעד את כספי מס ערך מוסף (מע"מ) לצמצום העוני בלבד? מי שתומך בכך שכספי המע"מ ייועדו לצמצום העוני בלבד, ראוי שיתמוך בעצמאות המבוקשת. מי שבדעה שכספי המע"מ ישמשו לצמצום העוני, לחינוך, לתחבורה ולצבא, והדבר ייקבע על-ידי המערכת הפוליטית – חייב להתנגד לעצמאות.
בנק ישראל יעיל בשליטה באינפלציה (נניח שזה כך) רק מפני שיש לו מונופול על הכסף, לא בגלל עצמאות ולא בגלל ציפורים. אם תיתנו למשרד הרווחה מונופול על הכסף ותפקידו בידיו את המשימה למנוע מצב שבו יהיה בישראל משק בית עם הכנסה פחותה מ7,000- שקל לחודש - לא יהיה עוני בישראל. זו לא שאלה של עצמאות, זו שאלה של כסף. כל היעילות לכאורה של הבנק המרכזי נובעת משליטתו על הכסף. בלי כל הכסף הזה תגלו שהבנק המרכזי פיסח במרוץ נגד האינפלציה.
מדוע בנק ישראל לא כפוף למגבלות כספיות? האם זה יעיל? האם זה דמוקרטי? כבר היום אין מגבלות תקציביות על בנק ישראל. הנגיד, השליט הבלעדי, קובע מה שהוא רוצה בתחום המוניטרי. אלא שלפי החוק, חובה על הנגיד לפעול בהתאם למדיניות הממשלה. זה מאפשר לממשלה, אם היא מרגישה צורך, לכפות על הנגיד את דעתה כגוף הנבחר.
מה רוצה הנגיד? בהצעת החוק שלו מתמנית ועדה מוניטרית, שהיא – ולא הוא - קובעת את הריבית ואת שאר המדיניות המוניטרית. אלא שהנגיד מבקש למנות את עצמו, המשנה שלו ועוד עובד של בנק ישראל לוועדה הזו, כמו גם לקבל זכות וטו על כל אדם אחר שיתמנה. סטנלי פישר רוצה להיות דיקטטור.
במזרח התיכון יש דיקטטורים מגוונים. המלך חוסיין מירדן היה דיקטטור חביב. במיוחד על הישראלים. המלך עבדאללה מסעודיה, כמו כל המשטר שהוא מנהיגו, הוא עריץ נוסח הדיקטטור פינושה מצ'ילה, שהיה חביב הכלכלנים הימניים. פישר יהיה אולי דיקטטור חביב, אבל יש סיכון שהוא לא יחיה לעד.
לכן במקום לתקן את החוק ולתת עצמאות לבנק ישראל, יש לחוקק חוק שימנה את פישר לדיקטטור מוניטרי למשך חמש השנים הקרובות. אחרי כן, עם נגיד חדש ופחות חביב, נחזור למצבנו הנוכחי .
23.6.2009
23.6.2009
