3 באוגוסט 2004

מנוע הרפורמות כבה

עושה רושם שמנוע הרפורמות, שכה בער בעצמותיו של שר האוצר, איבד את רוב הלחץ שלו. מזמן לא נראה מסמך רופס כל כך שאמור להיות תוכנית פעולה ממשלתית . הדוגמה העיקרית לרפיסות הביצועית של משרד האוצר היא במיחזור החלטות קודמות בתקציב 2005

 מי שקרא את עיתוני השבוע שעבר אמור היה להירגע, לפחות מבחינה כלכלית. הדיווחים על תקציב 2005 וחומרותיו, שהביא האוצר לאישור הממשלה, עסקו בעיקר בעובדי המדינה. חוץ מזה כמעט לא היו "גזירות" (מילה שראוי שתיעלם מהנוף הכלכלי ולו בגלל שהיא חוזרת על עצמה מדי שנהובכל זאת אנחנו שורדים.(



  משרד האוצר הציג רק חצי עבודה. החצי שהוצג הוא "שינויים מבניים." החצי שיוצג רק בעוד כמה ימים הוא "התאמות בתקציב." בחצי הראשון מתעסקים בעניינים שברומו של עולם, כמו הפרטת הנמלים. בחצי השני מתעסקים בביוב – קיצוצי תקציב והעלאות מסים.

 ב2004- ניתקו הממשלה והכנסת את הקשר שבין ההוצאות של הממשלה לבין הכנסותיה. הניתוק אינו מוחלט. עדיין יש מחויבות לכך שהגירעון לא יעלה על 3%  מהתוצר המקומי הגולמי (כלומר בערך 3 מיליארד דולר לשנה.(  אבל מה שיותר חשוב הוא שנקבע (ונחקק) כי ההוצאות ב2005- לא יעלו על ההוצאות ב2004- ועוד אחוז אחד. לכן, גם אם קופת האוצר תתפח, עדיין יהיו קיצוצים בהוצאות, שתמיד גדלות ביותר מאחוז. כאמור, על זה נלמד בעוד כמה ימים.

 אלא שקופת האוצר לא מלאה כסף. בחודשיים האחרונים יש האטה מסוימת בגידול בהכנסות ממסים. את הגידול שנצבר חילק משרד האוצר בהפחתת מסים כמו מע"מ ומס הכנסה (למי שהכנסתו החודשית עד 7,000 שקל בחודש,( בהפחתת דמי הביטוח הלאומי שמשלמים המעסיקים ובביטול ההדרגתי של מס הבולים.

 זה ייצור בעיה ב,2005- עת תידרש (מחוק שהתקבל אשתקד) הפחתה נוספת של מס הכנסה. אם בנימין נתניהו יבקש להפעיל מס הכנסה שלילי (הטבה למי ששכרם עד 3,300  שקל בחודש,( המחסור יהיה עוד יותר גדול. לכן יש לשער כי בימים הקרובים נלמד על תוכניות מסוימות להעלאת מסים.  מכיוון שבעבר כבר דרש האוצר ביטול הטבת המס על קרנות ההשתלמות, יש לשער כי זה יהיה אחד היעדים.

 במקום לעסוק במה שעדיין לא נודע, ראוי לתת את הדעת למה שכבר ניתן לו פרסום: „השינויים המבניים." עושה רושם שמנוע הרפורמות, שכה בער בעצמותיו של שר האוצר, איבד את רוב הלחץ שלו. מזמן לא נראה מסמך רופס כל כך שאמור להיות תוכנית פעולה ממשלתית.

 הדוגמה העיקרית לרפיסות הביצועית של משרד האוצר היא במיחזור החלטות קודמות. תארו לעצמכם שהאוצר היה מביא לממשלה החלטה כזו: בשנת 2005 תגבה הממשלה מס ערך מוסף. מה הייתם אומרים? שהשתבשה עליהם דעתם.

 אבל זה בדיוק מה שנעשה בשני נושאים: קרקע וחשמל. הכותרות בישרו על האפשרות לרשום קרקע בדירות עירוניות על שם בעלי הדירה. נשמע מעניין, אלמלא העובדה שההצעה הזו אושרה ביוזמתו של אריאל שרון (שר התשתיות דאז) בממשלה שבראשה עמד בנימין נתניהו.

 אז נניח שהשניים קצת סניליים ולא זוכרים מה הם עשו ב.'97- גם ככה הם אמורים לזכור כי בשנה שעברה הם העבירו חוק לפיצול חברת חשמל ב,2006- ואחר כך הקימו ועדה ליישום החוק בראשות מנכ"ל משרד האוצר, יוסי בכר. ומה רוצים עכשיו? "יישום התיקון לחוק משק החשמל."

  אלא שמיחזור הצעות שכבר אושרו הוא הצרה הקטנה. מי שמסתכל על המסמך מגלה יובש מחשבתי. כותב שורות אלו אינו נמנה עם חסידי "השינויים המבניים" שיוזם האוצר, אבל כמי שעוקב אחרי מה שנעשה שם כבר הרבה שנים, הנה חמש הצעות שמשרד האוצר היה – לשיטתו – צריך להגיש אם נשמת הרפורמה אכן היתה באפו:

 שירותי כשרות. יש היום חוק האוסר על מניעת הונאה בכשרות. זה מעניק מונופול למועצות הדתיות בשימוש במילה "כשר." בירושלים, בבדיקה לא ממש מדעית, 80%  מהמקומות שנדרשים לתווית "כשר" לא מסתפקים במועצה הדתית ומשתמשים בהשגחה (לצורכי כשרות) של כל מיני גופים פרטיים) בד"צ העדה החרדית, למשל.( מה מתבקש? לבטל את מונופול הכשרות של המועצות הדתיות, ולתת למוסדות כשרות פרטיים לפרוח, בבחינת "עשה לך רב". מי צריך כפל כשרות בחסות הממשלה?

 שירותי שמירה. יש לשער כי המשטרה תידרש, כמו הצבא, לצמצם במספר מקבלי השכר. כל ישראלי יודע שאין לנו משטרה כחולה של אמת. יש לנו משטרה שעסוקה רוב הזמן במשימות בטחוניות. אלא שיש שירות אחד שהמשטרה מצליחה לעמוד בו בלי בעיות: לתת שירותי שמירה פרטיים בתשלום. כאשר יש כסף, פתאום יש די שוטרים, למשל במשחקי כדורגל. מה שמצדיק את טענת האוצר שיש די שוטרים, אלא שהם מועסקים במשימות הלא נכונות. הפתרון: לאסור על המשטרה לתת שירותים בתשלום, לפטר את השוטרים העודפים, ולחייב גופים כמו קבוצות כדורגל לאבטח בעצמם את משחקיהם. זה יפתח את ענף השמירה הפרטי, שעומד לסבול קשות כתוצאה מאובדן הלהט הפלשתיני להתפוצץ בחוצות ישראל.

 גרעונות רשויות מקומיות. הוויכוח על תיקצוב הרשויות המקומית מתלהט כאשר משרד האוצר טוען שהרשויות לא מפחיתות בהוצאות כנדרש. מבלי להיכנס לסוגיה הזו, ראוי היה שמשרד האוצר גם יעזור לרשויות למצוא מקורות הכנסה נוספים. במיוחד ראוי לחשוב על מס הגודש (תשלום המוטל על בעלי מכוניות בקטע כביש מסוים) שיופעל בעתיד על כביש מספר 1 מנמל התעופה לתל-אביב. מדוע שלא תינתן לכל רשות הזכות לגבות מס כזה בכל מרכז צפוף בכלי רכב, כפי שהדבר נעשה בלונדון?

 פיצול רשות הנמלים. איך זה שמי שנלחם בלהט לפיצול נמלי הים לא מפצל את המפלצת הקרויה רשות שדות התעופה, ובמיוחד – איך זה שלא מפצלים את נתב"ג? בעוד כמה חודשים ייפתח נתב"ג .2000  במצב הנוכחי יש לשער שרשות שדות התעופה תסגור את הטרמינל הנוכחי, ובכך תאבד האפשרות להפעיל שני טרמינלים מתחרים באותו שדה. אם היו מפצלים את הטרמינלים בנתב"ג בין שתי חברות מתחרות היה סיכוי שדמי הטיפול שגובים מנוסעים ומחברות התעופה יירדו, כמו גם מחירי הדיוטי פרי. במקביל היה ראוי להעביר את השדות באילת, בעובדה ובחיפה לניהול עצמאי. בחיפה משקיעים בהקמת נמל תעופה בינלאומי, שיכול להתחרות בנתב"ג המפוצל. אז איפה זה?

 קשה לסיים את רשימת המחדלים הזו בלי להתייחס למה שנראה כאחד המהלכים הנבזיים בכלכלתנו. בשנה שעברה ביקש האוצר לקצץ לתמיד כ5%-  משכר עובדי המגזר הציבורי. ההסתדרות התנגדה, ואחרי שביתה נכנס האוצר למשא ומתן שבסופו הוסכם על הפחתת שכר לשנתיים שהיא "תקופת חירום." זה שאומר שבאמצע השנה הבאה צריך לשלם לכל עובדי המדינה תוספת שכר בהשוואה לשכרם הנוכחי. מה מציע האוצר? "צמצום העלייה בהוצאות השכר". מה זה אומר? שהאוצר ינסה לנהל מו"מ עם ההסתדרות להמשך הקיצוץ בשכר. אם זה ילך – מה טוב. אם לא – יפוטרו אלפי עובדים.

 זה נבזי כי משרד האוצר חתם על הסכם לשנתיים. עתה הוא לא משלים עם ההסכם הזה, ומנסה לחזור לתוכנית המקורית – צמצום נצחי בשכר. ואם אי אפשר לקצץ במשכורת, אז נקצץ במספר העובדים. מה שמלמד דבר אחד: חמור מי שחותם הסכמים עם הממשלה. היא לא ראויה לאמון, והדבר בא לביטוי גם בשכר הרופאים (הממשלה חתמה על הסכם ל10- שנים בתמורה להתחייבות שלא לשבות, וקיצצה את שכר הרופאים) וגם בחוק שיזמה, שפוגע בזכויות הבנקים בעסקים שלהם עם הרשויות המקומיות.

 אם הממשלה תמשיך כך היא תפגע בנכס החשוב ביותר שלה: אמינות איגרות החוב. כי אם הממשלה מוכנה לפגוע בהתחייבויות חתומות שלה באמצעות חוקים, מי ערב שהיא תפרע את איגרות החוב שלה, כפי שכתוב בהסכם ההנפקה?

 3.8.2004