השערורייה האמיתית שמאחורי המאבק בין הבנקים הגדולים לקטנים בנושא הייעוץ הפנסיוני היא עצם עמלת ההפצה שגובים כל הבנקים על הייעוץ
משרד האוצר מבקש להתיר לבנקים למכור תוכניות פנסיה מיד לאחר שיסיימו למכור את קופות הגמל וקרנות הנאמנות. החידוש הוא שהאוצר מבקש לתת את התעסוקה החדשה לבנקים הקטנים תחילה, ורק אחרי כמה שנים - גם לבנקים הגדולים. על זה קמה מהומה לא קטנה.
מי צודק? הנימוק של האוצר ותומכיו מקרב הבנקים הקטנים הוא שכל הניסיונות האחרים לייצר תחרות בין הבנקים לא עולים יפה. הגדולים ממשיכים לגדול והשפעתם אדירה. רק באמצעות יתרון במרוץ הפנסיה אפשר יהיה לתקן את העיוות, לתת לקטנים נקודת התחלה טובה יותר, וליצור אולי תחרות בבנקאות.
הבנקים הגדולים סבורים כי האוצר התחייב לתת את שוק הפנסיה לכולם, וההבחנה בין קטנים לגדולים היא הפרה של הבטחה שלטונית. עוד הם אומרים שההצעה תפגע דווקא בתושבי הפריפריה, החלשים יותר, כי שם יש לבנקים הקטנים פחות סניפים, ולפיכך תושבי מצפה־רמון לא יוכלו לקבל ייעוץ פנסיוני כמו תושבי רמת־גן.
לבנקים הגדולים יש חוצפה גדולה אפילו מנתח השוק שלהם. הם טוענים שקיבלו הבטחה שלטונית תמורת הסכמתם למכור את קופות הגמל וקרנות הנאמנות. אבל הם מעולם לא הסכימו לזה. הם נלחמו נגד הצעת החוק בעניין, ובסופו של קרב נכשלו בכנסת. עכשיו הם טוענים שהייתה עסקה. אם אני מבין נכון את עמדת הבנקים, העסקה הייתה שהם ייאבקו נגד הצעת האוצר להוציא מהם את קופות הגמל, ואם ייכשלו, יקבלו בתמורה מתנה בצורה של ייעוץ פיננסי. ואכן הניסיון מלמד שכך מתבצעת כרגיל עסקה בין בנק לבין לקוח.
באשר לפריפריה - החוצפה גדולה לא פחות. כל רעיון התחרות הוא שהבנקים הקטנים יגדילו את חלקם בשוק על חשבון הבנקים הגדולים. וזה אומר, למשל, שהבנקים הגדולים ימכרו סניפים לבנקים הקטנים. אבל לא זה לב הוויכוח בנושא הפנסיוני. הן הבנקים והן האוצר טועים בעניין הזה מן היסוד. הוויכוח על הייעוץ לפנסיה הוא ויכוח על גניבת כסף מהפנסיות שלנו. גניבה בחסות החוק, כמובן.
הבנקים מקבלים היום עמלה שערורייתית מקופות גמל וקרנות נאמנות (שהם מכרו) ובעתיד מהפנסיה. השערורייה היא בכך שהבנקים מקבלים בין רבע לעשירית האחוז מכל החסכונות במדינה, אפילו אם הם לא עושים כל פעולה. נותנים להם "עמלה" על משהו שלא עמלו עליו.
כאשר אדם מעביר 100 שקל לחודש לתשלום ארנונה, הבנק לא גובה מהארנונה אפילו לא אגורה אחת. הוא גובה עמלה על פעולה בחשבון הבנק. מה קורה אם אדם מעביר 100 שקל לחיסכון בקופת גמל (ובעתיד לחיסכון בפנסיה?( הבנק גם גובה את העמלה על פעולה בחשבון (וזה אולי סביר,( וגם מקבל נתח מהחיסכון. אם לדוגמה יש לכם בחיסכון 100,000 שקל, הבנק גובה כל שנה עוד 250 שקל "עמלת הפצה. " מה הפצה? מי הפצה? למה הפצה? הכל שקר מוסכם כדי לרפד את כיסי הבנקאים.
יש כאן כסף ענק, ולכן הקרב על הפנסיה כל־כך חריף. האוצר, הבנקים הקטנים והבנקים הגדולים מתווכחים מי ישדוד אותנו, לא מי ייתן ייעוץ פיננסי .שהרי אם בייעוץ מדובר, שיגבו בעבורו תשלום חד־פעמי, בדיוק כמו שמשלמים לייעוץ משפטי או רפואי.
נגיד בנק ישראל התחייב אצל חברי הכנסת להביא בתוך חודש הצעה בעניין העמלות שהבנקים גובים מהציבור. במקרה של החיסכון מדובר כאמור בעמלה לגניבת נכסים בהיתר רשמי. כדאי שסטנלי פישר (שכנראה מצדד דווקא בבנקים הגדולים בפרשה הזו) יבטל קודם כל את "עמלת ההפצה," שניתנת בגין שום דבר. אחרי זה, שהבנקים יקבעו עמלה חד־פעמית כרצונם עבור עצות שייתנו לחוסכים בפנסיה, בקופות גמל ובקרנות נאמנות והשתלמות. או אז השאלה אילו בנקים יהיו רשאים לתת ייעוץ פיננסי פנסיוני תהיה מיותרת.
כלל לא ברור שלבנקים מגיעה עמלה. פישר עצמו העלה רעיון מעניין: שהבנקים יפסיקו לגבות עמלות ממשקי בית, ויגבו רק ריבית עבור אשראי. גם מי ששולל את ההצעה הזו וחושב שמגיע לבנק עמלה עבור פעולה, צריך להוכיח שהבנק עושה משהו תמורת העמלה שהוא גובה. במקרה של "עמלת ההפצה" בחיסכון, הבנקים לא עושים דבר. הכסף עובר אליהם אוטומטית. את זה צריך להפסיק .
9.1.2007
9.1.2007
