הממצאים לא עוררו את ההד המתבקש: בשנת ,2004 לראשונה, קופות החולים לא היו בגירעונות. העודף 94 – מיליון שקל – אמנם לא מרשים, במיוחד אם לוקחים בחשבון שהקופות מוציאות 22 מיליארד שקל בשנה. אבל אם נזכור כי מהיום שנתוני הביצוע של הקופות מתפרסמים (1996) הן מצויות בגירעונות – התפנית הפיננסית היא בהחלט חיובית. ואם לוקחים בחשבון כי בהשוואות בינלאומיות על שיעורי תמותת תינוקות ותוחלת חיים מצויה ישראל במקום טוב, לא נראה שלתפנית הפיננסית יש מחיר בהרעת מצב הבריאות.
תהליך ההבראה הפיננסי בולט באופן מיוחד בקופת חולים הכללית. בשנות ה80- של המאה הקודמת, הקופה הזו ביטחה כ80%- מתושבי המדינה. כיום נתח השוק שלה הוא – 55% ירידה מאוד משמעותית – והקופה הגדולה במדינה, עם האוכלוסייה הקשה ביותר מבחינה בריאותית, עברה לראשונה בתולדותיה לרווח.
השאלה היא מהם הגורמים שהביאו לתפנית והאם צריך לדאוג.
אתחיל עם סל התרופות. כאשר נחקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שיעור ההשתתפות של החולים במימון התרופות שהם קונים היה בערך . 10% אם בוחנים את נתוני קופות החולים לשנת ,2004 מוצאים ששיעור ההשתתפות במימון התרופות שבתוך הסל מגיע ל43%- ואילו על תרופות שמחוץ לסל הוא מגיע ל133%- שיעור שמשמעותו רווח. אם כוללים בעלות התרופות גם את עלות הרוקחים, בתי מרקחת ושאר "העמסות" – שיעור ההשתתפות של חולים עומד על 38% בתרופות הסל ו111%- בתרופות שאינן בסל. מה שקורה כאן הוא שהממשלה והכנסת מצאו דרך מעניינת מאוד איך לטפל בגירעונות קופות החולים: לחלוב את החולים.
חשוב להבין כי מימון סל הבריאות, כך רוח החוק, נופל על אנשים בריאים. ויש בזה היגיון. מי שבריא ועובד ויש לו הכנסה משלם מס בריאות. המס, יחד עם תקציב המדינה, אמורים לכסות את עלות הסל. חולים אמורים להיות פטורים מתשלום. הסיבה היחידה שהושת תשלום של השתתפות עצמית על תרופות הוא למנוע ניצול לרעה. למשל, יש תרופות שעושות "כיף," ואליום לדוגמה, והיה חשש שאנשים יצרכו את התרופה באופן מוגזם אם היא תינתן ללא תשלום.
כמובן שזה קשקוש. אי אפשר לקבל תרופות ללא מרשם רופא. ואם רופא נותן מרשם, יש לכבד את החלטתו. מי שמשית תשלום על תרופה שרופא הורה להשתמש בה – פוגע בחולים שידם לא משגת לשלם עבורה.
מילא. הדעה הזו לא התקבלה ונקבעה השתתפות עצמית צנועה. מאז היא הולכת ותופחת ולמעשה הפכה למקור מימון לסל הבריאות . אם המדינה לחוצה בכסף, וזה לעתים קורה, עדיף להעלות את מס הבריאות ולא להכביד על חולים. אבל זה מה שהממשלה שלנו רוצה, ועושה.
קופות החולים הבינו שתרופות זה עסק טוב והצטרפו בהתלהבות למס התרופות שמטילה הממשלה על החולים. הקופות מוכרות תרופות שאינן בסל הציבורי. לדעתי יש מקום לאסור את זה, ולקבוע כי הקופות יתעסקו רק בסל הבריאות הציבורי ולא באף נושא אחר. אבל מרשים להן והן מקפידות שלא למכור תרופות במחיר עלות, אלא להרוויח על זה. מביש.
האם לתרגילים הפיננסיים סביב התרופות יש מחיר בריאותי? שורה של מחקרים מראים שהתשובה חיובית. בערך שליש מהאוכלוסייה נמנע מרכישת תרופות מסוימות בגלל המסים שמטילים על תרופות. התוצאה היא שהחולים האלה לא נרפאים. חלקם מגיע לחדרי מיון, שם עלות הטיפול נמדדת באלפי שקלים ליום בודד. ממשלת ישראל לא רק פוגעת בבריאות הציבור, היא טיפשה עד כדי ניפוח את ההוצאות של בתי החולים כתוצאה מהמדיניות הזו.
מקור שני שהביא לתפנית הפיננסית של הקופות הוא הביטוח המשלים. הביטוח המשלים הוא סוג של רפואה פרטית למחצה, שמסופק בידי קופות חולים תמורת דמי ביטוח חודשיים. הביטוח המשלים קונה שירותים מקופות החולים ומשלם עבורם. הקופות קיבלו בצורה הזו 44 מיליון שקל ב. 2004- אלמלא הכסף הזה הקופות היו בגירעון. האם זה תקין? חוקית זה כנראה בסדר. עניינית זה ממש לא לעניין. נניח שאדם עושה לעצמו ביטוח פרטי כלשהו) נניח ביטוח שבו הוא יאכל סושי בבית החולים בעת היותו חולה. ( רעיון טוב? מעולה. האם קופת חולים שניזונה מכספי ציבור צריכה לספק את השירות הזה?
העניין הוא שהיום קופות חולים נותנות שירותים לביטוח המשלים שהן מספקות. מחר הן יתחילו לתת שירותים פרטיים בכלל. ולך תדע האם הרופא שמקבל שכר מהציבור עושה או לא עושה טיפולים פרטיים בשעות העבודה במתקן של קופות חולים. לכאורה, מבחינה כלכלית העניין מוסדר: הביטוח המשלים נושא בעלות הטיפול. אבל לא זו הנקודה. מה שחשוב הוא שזוחלת לתוך המערכת הציבורית רפואה פרטית. ומכיוון שהתשומות החשובות ביותר במערכת הבריאות הן הרופאים, האחים, האחיות ועובדים אחרים – אין כל דרך סבירה לדעת מתי עובד כלשהו עובד בשביל הסל הציבורי, ומתי הוא עובד בשביל הביטוח המשלים, ומתי הוא יעבוד עבור גורם פרטי כלשהו.
שר הבריאות, יעקב בן יזרי, התלונן בשבוע שעבר כי חסרים מאות מיליונים לבניית בתי חולים. אנחנו עדים לתהליך שבו הממשלה והכנסת מאלצות את הציבור להכניס כסף פרטי לתוך מערכת ציבורית. כל חולה נזקק לגאידמק (ובמקרה של חולי סרטן – לעופר) שלו כדי לקבל טיפול הולם שהמדינה שוללת ממנו. לעומת זאת, לגאידמקים (אלה שיש להם ביטוח משלים או סתם כסף) הכל פתוח.
אחת משתיים: או שהממשלה תשים יותר כסף ציבורי, או שתאפשר להגדיל את מס הבריאות כדי שהמערכת הציבורית תפעל כיאות ובשיוויוניות. וכל העשירים או בעלי הביטוח הפרטי – שיתכבדו בבקשה וילכו לקבל טיפול מחוץ למערכת הציבורית.
28.11.2006
28.11.2006
