עובדי הבנקים יקבלו בונוסים בערך כולל של יותר ממיליארד שקל, ועובדי הרשויות המקומיות הקטנות לא רואים משכורת. מה מלמד פער השכר )ואי השכר( הזה?
השאלה שבאה מקנאה ומטינה היא על שכר עובדי הבנקים. איך זה שהם כן, ואנחנו לא? בוודאי בגלל הבנקים המרושעים שבכוח הזרוע עושקים את הציבור בריבית ועמלות. זה לא כל כך פשוט. הזרוע הבנקאית רק מסבירה מדוע לבנקים יש כסף, אבל היא לא מסייעת להסביר איך חלק מהכסף הזה מגיע לעובדים. יש בארץ מונופולים וקרטלים חזקים הרבה יותר מהבנקים. בתי זיקוק, חברת חשמל, בזק, חברות הטלפון הסלולריות — אלה רק תחילת הרשימה. אבל באלה גם אם יש כסף — אין בונוסים בסגנון הבנקים.
זו לא תגלית שרווחים יוצאי דופן הם הסימן המובהק ביותר להיעדר שוק תחרותי. במקרים מסוימים של שוק לא תחרותי, משק החשמל למשל, הממשלה מפקחת על מחיר המוצר. במקרים אחרים של שוק לא תחרותי — פחות או יותר כל השאר — הממשלה בוחרת שלא לפקח, ולהתיר ניצול הכוח. זה מה שקורה בבנקאות. כל המפקחים על הבנקים לדורותיהם כותבים מדי שנה שאין תחרות בבנקאות (במשקי בית ועסקים קטנים) והממשלה בוחרת לטמון ראשה בחול, בטענה האבסורדית שתהיה תחרות כי השוק חופשי.
זה המצב גם ב“תחרות“ הבלוף של הטלפונים הסלולריים. אלא ששם אין בונוסים לעובדים כמו בבנקים. והסיבה לכך היא אחת: בבנקים יש איגוד מקצועי ובטלפוניה יש קדחת. זה נדיר מאוד שמעסיק ייתן בונוס מרצונו. כרגיל הוא נותן בונוס רק מחשש לקונוס מטעם האיגוד המקצועי. די מצער שעובדים ואפילו הסתדרות העובדים מתקשים בהבנת מקור הבונוס. למעט הסקטור הציבורי והבנקאות, אין היום איגוד מקצועי של ממש.
יכלו הבנקים לשתף עוד גורם בבונוס. הגורם הזה הוא שולי, חלש ולא חשוב. אבל בכל זאת, מי שיש לו חשבון בנק תרם משהו צנוע לבונוס ולדיווידנד הצפוי לבעלי המניות. אז מדוע זה לא קורה? מדוע אין בונוס למי שבאמת הזיע למען רווחיות הבנקים?
כי אין, גם בשוק הכי חופשי בעולם, מנגנון שיחלק מחדש את ההכנסה. בשביל זה בוחרים ממשלה. הדרך של הממשלה יכולה להיות פיקוח על המחיר (ובכך למנוע רווח חריג) או לחלק מחדש את ההכנסה . בקפיטליזם אין כדבר הזה, לא רק בישראל.
אם איגוד מקצועי הוא תנאי לבונוס, איך זה שהוא לא תנאי לקבלת שכר? איך זה שיש איגוד מקצועי בסקטור הציבורי, ושכר לעובדי הרשויות שעבדו — אין? זה המבחן של עופר עיני וחבריו להנהגת ההסתדרות. כבר כשנה שעיני עושה פוציניו־מוציניו עם שרי האוצר והפנים. הם יושבים ביחד, בנחת, במשרד. שר האוצר מבטיח ושר הפנים מתחייב. והכל הטעיות על חשבון עובדים שמלינים את שכרם. ההסתדרות משת“פת עם קשקושי ההבטחות הממשלתיות. כי עיני זה לא פרץ . הוא אחראי ומנומס.
התשובה לדילמה של עיני הפעם פשוטה. מהיום שובתים עד שהכסף נכנס לחשבון הבנק של כל העובדים ששכרם הולן. בלי הבטחות, בלי מלים, בלי ישיבות. רק תדפיסים של חשבונות בנק. באין שכר — אין טיסות, ואין בנקים, ואין דרכונים ואין כשרות ואין חינוך. כן, מורים נכבדים, גם זה יהיה מעשה חינוכי :שביתה נגד הלנת שכר של עובדים.
סולידריות בנקאית זה המינימום שיכולים לעשות עובדי הבנקים לאחיהם מהרשויות משלמי העמלות (ועמלה ונשך אוברדראפט משלמים עובדי הרשויות גם כשהם לא מקבלים משכורת). ואם הבנקים יסגרו את שעריהם — הירשזון ואולמרט יצטרכו להתקפל. וטוב שכך יהיה.
29.11.2006
