אף אחד לא אוהב שביתות. אפילו לא השובתים עצמם. אבל הגיע הזמן שנחשוב מעט אחרת ולו על בסיס כמה אירועים מהעת האחרונה.
השביתה המעצבנת ביותר היא זו של הסבלים בשדה התעופה. כל מה שקשור לטיסות לחו“ל נתפס בישראל כקודש הקודשים. ישראלי שנוסע לחו“ל מקבל שתי הטבות מס — הדיוטי פרי (שם קונים מוצרים פטורים ממס) ופטור ממס ערך מוסף על כרטיס הטיסה. כאשר מי שטס לאילת משלם מע“מ מלא. ישראלי שנופש במדינתו, ותורם בכך לרווחת הכלל, מקבל קדחת. אבל מי מעז לפגוע בהטבות המס האלה? כי חו“ל זה קודש וכך גם זרם המזוודות.
רשות שדות התעופה, בעסקה נבזית עם ההסתדרות, נוהגת לפטר מדי שנתיים עובדים זמניים. לאלה נמאס, ובמהלך הפיטורים האחרון הם התקוממו. הם התקוממו נגד עוול בלתי נסבל: זה לא שיש עודף עובדים. להפך. המעסיק מודה שישכור אחרים במקומם. זה לא שהם פחות טובים מעובדים אחרים. זה לא שהם מעלו. הם מפוטרים בגלל מה שהם: זמניים לפי ההגדרות הנבזיות של המעסיק וההסתדרות.
במקום לעודד אותם ולתמוך בהם, הציבור התבכיין על המזוודה.
עובדי בנק ישראל שבתו כי הוד רוממותו הנגיד פישר החליט להשעות מעבודה שני עובדים. מדוע? האם הם פשעו? לא. האם הם מעלו? לא. האם הם אלה שהדליפו לתקשורת כי יש “תיק“ על התנהלות בעייתית של רוני חזקיהו — המועמד של פישר למפקח על הבנקים? לא. ואת זה, כלומר שהם נקיים מההדלפה, טוען פישר בעצמו. אז מדוע ההשעיה? כי פישר לחוץ. הוא התגלה כמנהל כושל של מדיניות מוניטרית, ובעשרת החודשים האחרונים פיספס את יעד האינפלציה שבע פעמים. הוא לא מסתדר עם משרד האוצר. לכן הוא עצבני ומאבד עשתונות. וכאשר דלף מה שדלף — מיהר להשעות שניים שחפים מכל עבירה (גם לדעתו).
יש לנו כאן עניין עם נגיד חסר תרבות, שולף ועצבני. וכאשר עובדי הבנק שובתים, הציבור מתלונן על השערים היציגים שאינם.
לפני כמה שנים פירסם מבקר המדינה דו“ח קטלני על משרד האוצר ביחס להטבות פיננסיות שניתנות לעובדי מדינה מכוח הסכם העבודה. המבקר לא התייחס לשאלה האם ההטבות מוצדקות או לא. הוא התלונן על זה שהאוצר מעניק את ההטבות האלה רק באמצעות בנק יהב. המבקר דרש מכרז בין הבנקים.
משרד האוצר החליט לעשות מעשה ויצא במכרז. מה היה אמור מכרז כזה לכלול? איזה מחיר דורש כל בנק עבור מתן סל ההטבות הפיננסיות שנותן היום בנק יהב. זה פשוט, זה מובן לכל נפש ואולי זה אפילו היה מקטין את העלויות הממשלתיות של ההטבות האלה. אלא שבאוצר יש “ממזרים . “ בהזדמנות חגיגית זו שעושים מכרז שינו את סל ההטבות שנולד, כאמור, בהסכם בין נציגי העובדים ונציגי המעסיק.
במילים אחרות: המדינה מנצלת מהלך טכני למכרז כדי להפר הסכמים ארוכי שנים, ומתחבאת מאחורי מבקר המדינה כאילו הוא שדרש את ההפרה הזו. פשוט חוצפה.
והציבור, במקום להתבייש במעשי ממשלתו, מתבכיין על סגירת משרד הפנים לחידוש דרכונים.
חברי הכנסת התלוננו לאחרונה כי הם מוצפים באלפי מכתבים בדואר אלקטרוני של אנשים המתנגדים לתוכנית רשות המסים לסגור את חור המס הקרוי “זקיפת הכנסה ברכב צמוד. “ במצב החוקי היום, עובד ששכרו 7,000 שקל לחודש משלם אותו מס הכנסה שמשלם עובד ששכרו 6,000 לחודש ומקבל בנוסף רכב צמוד שכל הוצאותיו על חשבון המעסיק. המשמעות: מכונית לשימוש פרטי מלא “עולה“ ברוטו 1,000 שקל לחודש. תראו לי אדם אחד במדינת ישראל שלא יסכים לוותר על 1,000 שקל ברוטו (לכל היותר 500 שקל נטו) תמורת מכונית חינם. אלא ששולחי המיילים לחברי הכנסת לא מתעניינים בחוקי מס, בצדק ובשוויון. הם מתעניינים ב“מזוודה“ שלהם. ומבחינתם שכל המדינה תלך פייפן.
23.11.2006
