מהו הנושא הכלכלי החשוב
ביותר והדחוף ביותר בימים אלה? עיון במצעי
המפלגות לקראת הבחירות מלמד כי לדעת רוב המפלגות שלנו, נושאים כמו צמיחה (הגידול בהכנסה הלאומית)
וחלוקת ההכנסה הלאומית הם עיקר העיקרים. הטכנוקרטים, וגם מרבית הפרשנים הכלכליים
בתקשורת, משתמשים במונח שהשאילו מהכלכלה האמריקנית "המצוק הפיסקלי", כלומר מדברים על הפער שבין רמת ההוצאה הממשלתית לבין רמת ההכנסה
הממשלתית, מה שנקרא הגירעון התקציבי.
ככל שהעניינים האלה
חשובים תמיד וגם עתה, הם מתגמדים מול נושא
חשוב בהרבה: מה לעשות עם הגז הטבעי שיתחיל לזרום במחצית השניה של השנה הבאה משדה
"תמר" שבים התיכון ועם שדה "לויתן" שבסמוך לו, והגדול ממנו
בהרבה.
הגז והצמיחה
על פניו מדובר בניצול
משאב טבע, עניין שנראה זניח יחסית לשאלות כלכליות כבדות יותר. אלא שזה לא המצב
כיום ובחמישים השנה הבאות. כדי להמחיש את העניין נתחיל עם ההודעה של שר האוצר
ולפיה משרדו מתכוון לתקן את "תחזית הצמיחה" ל – 2013 מ – 3% ל 3.5%.
תחזית הצמיחה היא, כמו כל תחזית, סתם גיהוק מיותר של כלכלנים. אין לה כל משמעות
מעשית. השר, יובל שטייניץ, אף מיהר להסביר כי תיקון התחזית לא יביא לגידול בהכנסות
המדינה ממסים (תרופה ל"מצוק הפיסקלי" דלעיל) כי מקור הגידול בהכנסה
הלאומית יהיה הזרמת הגז הטבעי מהים התיכון
לישראל. אלא שהממשלה נתנה כל כך הרבה הקלות מס למפיקי הגז, שהמדינה לא תראה מכל זה
גרוש בשנה הבאה. אבל, בשל ההכנסות מהגז, תגדל ההכנסה הלאומית
(התמ"ג) בשיעור חד, ומכאן תיקון
תחזית הצמיחה.
הפקת הגז מעוררת שני
עניינים:
הראשון הוא שער החליפין
של השקל. כבר כיום, שער החליפין בעייתי. בשער של 3.7 שקל לדולר אמריקאי כל יצואן מוצא עצמו
לחוץ וכל יבואן חוגג. הסיבה המרכזית למדדי
המחירים לצרכן הנמוכים (ואף שליליים) בעת
האחרונה היא הירידה המתמשכת במחיר הדולר, כלומר התחזקות השקל. ככל שיזרום גז,
שיחליף את יבוא הסולר, כך יווצר לחץ להמשך תיסוף השקל. קוראים לזה בכלכלנית "המחלה
ההולנדית" ורק "יש עתיד" של יאיר לפיד התייחסה במצעה למחלה. אבל
לפיד, בעניין הזה כמו בכל עניין אחר, לא מסביר איך לטפל בה. מכיוון שהפקת הגז
תימשך לפחות 30 שנה, יש כאן בעיה שמן הראוי לתת עליה את הדעת לפני שגרם אחד של גז
מגיע לחופי המדינה.
העניין השני הוא למי שייך
הגז. ובמילים אחרות: האם הגז הזה הוא של הדור שלנו או שיש לחלק אותו בין הדור הזה
לבין הדורות הבאים. ככל שננצל פחות גז עתה, כך יישאר יותר גז לנכדים ולנינים.
והנה הקשר שבין העניין
הראשון והשני: ככל שהדור שלנו יצרוך פחות גז ויפיק פחות גז כך הסיכוי ל"מחלה
ההולנדית" קטן יותר. וככל שנצרוך יותר, ונרוויח יותר, כך עצמת המחלה תיגבר
עלינו ועל הדורות הבאים.
ושתי הסוגיות האלה
מחייבות החלטה מיידית.
דבר המפלגות
הליכוד ביתנו, כלומר
הממשלה, כבר החליטה להתיר לייצא מחצית מכמות הגז שנמצאה. בכך הם תורמים נכבדות
לרווחים של בעלי הזיכיון אבל פוגעים קשה הן בדורות הבאים והן ברווחיות האפשרית של
כלל הייצור בישראל באמצעות חיזוק השקל.
הבית היהודי, מרצ
וש"ס מתעלמות כליל מהנושא.
התנועה של ציפי לבני תומכת
בהטלת הגבלות על יצוא של משאבי טבע. זו גם העמדה של הליכוד ביתנו שמבקש להגביל את
ייצוא הגז למחצית מהכמות המופקת.
יש עתיד של יאיר לפיד בעד
חסכון במשאבים מוגבלים שזו דרך לומר שום דבר במילים שנראות יפות.
חד"ש (וגם מפלגת
הפועלים דעם) מציעות להלאים את שדות הגז ושאר משאבי הטבע אך נמנעות מלומר מה תהיה
מדיניות ההפקה אם וכאשר תבוצע ההלאמה.
מפלגת העבודה היא היחידה
שמציעה לאסור לחלוטין יצוא גז שהיא התשובה
הכי מוצלחת לבעיה הבוערת הזו.
ואין לראות בכך המלצה
להצבעה.
28.12.2012
