ערוץ 10 בטלויזיה על עובדיו ומנהליו מבקש
להלך עלינו אימים. במוצאי שבת החליט דירקטוריון החברה להתחיל במהלכים לסגירתו
"בתוך 48" שעות. בישיבת הדירקטוריון השתתף מנכ"ל משרד ראש הממשלה
שביקש לדחות בשבוע את ביצוע ההחלטה.
הפינה הזו בשיח הציבורי מבקשת להציג עמדה
שונה לחלוטין: תנו לערוץ 10, בבעלות הנוכחית שלו, למות בכבוד.
בכבוד זו הגזמה. מיום הקמתו ערוץ 10 הוא ערוץ
עברייני שנהנה מיחס מועדף וחסר כל הצדקה מצד הרשויות – במיוחד מועצת הרשות השניה. העבריינות
של הערוץ אינה פלילית. הוא פשוט לעולם לא עומד בהתחייבויות שקיבל על עצמו. בכך יצר את התנאים לשלילת הזיכיון שלו, על פי אמות
המידה המוגדרות בחוק.. מועצת הרשות השניה מיחדלה את עצמה לדעת בוויתורים חוזרים
ונשנים לערוץ שבחוצפתו זרק את הכפפה
לממשלה.
הפוליטיקה והחוק
למזלו של הערוץ יש לנו ראש ממשלה מסית, מדיח
ו...פחדן. בנימין נתניהו הורה לשר האוצר ולמנכ"ל משרדו לעשות "הכל"
כדי לסייע לערוץ, שלא עומד גם בתשלום חובותיו (בנוסף למחוייבויות שלו בתחום התוכן ולהגבלות על פירסום שאותן הוא מפר בהתמדה) .
מנכ"ל משרד ראש הממשלה, בעצה עם משרד האוצר, החליט על ויתורים נוספים לבעלי
ההון השולטים בערוץ. אבל אבוי, הזיכיון של הערוץ מסתיים בסוף החודש הנוכחי. ולשם
הארכתו נדרשת חקיקה יו"ר הכנסת, רובי ריבלין, הודיע לממשלה כי עד לבחירות לא יאפשר
יוזמות חקיקה חדשות חוקים יותר חשובים לממשלה נדחו עד אחרי הבחירות. וכך, בלי
חקיקה העסק צריך למות. זו הגירסה המקובלת הן על הערוץ והן על הממשלה.
וזו טעות בהבנת המציאות.
מה בין הערוץ ובעלי הערוץ
יש הבדל בין קיום ערוץ טלוויזיה לבין הסדרת
החובות והזכויות של ערוץ 10 (וזה נכון גם לגבי ערוץ 2 ששמע על ההטבות שדורש ערוץ
10, ורוצה גם הוא) במתכונתו הנוכחית. אתחיל בזה שאת בעלי הערוץ הסורר יש להעניש על
העבריינות המתמשכת. גם אם ערוץ 10 ראוי שיתקיים ולשם כך נזקק לסיוע ממשלתי – מחיר
הסיוע הוא שהעבריינים הראשיים מסולקים ממנו. כך אמורה הממשלה לנהוג כלפי כל בעל
מפעל שמבקש סיוע על רקע ניהולו הכושל. אם המפעל חשוב, אז בבקשה שהמנהל שהביא אותו
לחידלון יעזוב, ובלי מצנח זהב. ורצוי בלי מצנח בכלל.
יש לשער שמול בכי המרורים של עובדי הערוץ ומנהליו הכנסת תתקפל
ותחוקק בהליך בזק חוק מחורבן שייתן לרון לאודר וליוסי מימן (הבעלים הכושלים) את
הזכות לקבל סיוע ציבורי ולהמשיך לנהוג
בעבריינות עוד כמה שנים.
יש חלופות
אך אם לממשלה ולכנסת יש עכשיו אנרגיה (וסמכות
חוקית) לחוקק, אפשר לעשות משהו טוב הרבה יותר: לחוקק חוק שיאפשר את הסיוע הממשלתי בתנאי
שהבעלים מעבירים לממשלה את המניות שלהם. הכנסת תחוקק את הארכת הזיכיון בשנתיים
והממשלה תוציא מכרז מיידי להפעלת הערוץ בידי גורם אחר. ועד שיסתיים ההליך הזה כל
ספקי הערוץ יקבלו שליש ממה שחייבים להם,
העובדים יקבלו שליש משכרם והממשלה לא תראה אגורה מהחובות שחבים לה.
כך גם מקיימים את הערוץ (בהנחה שהוא חיוני)
וגם עושים סדר בזכות הקניין של קפיטליסטים סוררים.
אבל, כאמור, כל זה בהנחה שהערוץ חיוני. לדעתי
הוא לא חיוני עד כדי כך. עדיף בלי חקיקה. תנו לערוץ להיסגר. מועצת הרשות השנייה
תוציא מכרז לערוץ חדש (שכנראה יעסיק את רוב עובדי הערץ הסגור) שיתחיל לפעול בעוד
כמה חודשים. ושכולם יבינו שעל התעללות בקניין הציבורי ובציבור הצופים משלמים. לא
מתבכיינים.
16.12.2012
