כלכלנים לדורותיהם לא אוהבים מס קניה,
כלומר מס שמוטל על מוצר אחד (נניח מקרר) אבל לא על מוצר אחר (נניח לחם מקמח מלא).
ההתנגדות לא נובעת מכך שכלכלנים מושקעים במניות של יצרני המקררים ולא מושקעים במאפיות
ללחם אורגני. הסיבה להתנגדות נובעת מעיקרון "נעלה": סוברניות הצרכן. אל
לה, לממשלה, להתערב בהעדפות צרכניות כי בכך היא פוגעת בצרכנים ומשבשת את הביקושים
במשק.
זה נשמע סביר עד שחושבים על כמה מצבים
מהסוג הבא: יש לכם שכן שאוסף גרוטאות בחצרו וכתוצאה מכך "מייצר" בית
חמים ונעים לנחשים ועכברים. העניין לא הטריד אתכם יתר על המידה כי הנחשים ניזונו
מהעכברים. אך לא פעם במירוץ אחר עכבר הנחש גלש לחצר שלכם בה שיחקו הילדים.
או, למשל, הזיהום במפרץ חיפה....
הרבה שנים ממשלות טיפלו במזיקים שכאלה
באמצעות צווים ותקנות. אלא שהתברר שהממשלה יעילה בפיקוח ואכיפה כפי שהיא יעילה
ברוב העניינים שבהם היא מטפלת.
למשל, פקקי התנועה בשעה 16:00 ביציאה
מערי גוש דן...
מכאן החלה מחשבה חדשה שטענה שאת המזיקים
למיניהם יש למסות. הביטוי באנגלית הוא "sin taxes" כלומר מיסוי חטאים. זה עניין נוצרי ותיק ובענייני כלכלה הוא יכול
להועיל. מס גודש, למשל, ינקוב מחיר – כלומר מס – על אותם אנשים שבחרו לצאת ברכבם מערי
גוש דן בין השעות 15:00 ועד 18:00, או להיכנס אליהן בין השעות 07:00- 09:30. כך בערך פועל הנתיב המהיר המאפשר לנהגים כניסה
לא פקוקה לתל אביב, אלא ששם הכסף נכנס לקופת החברה הפרטית שמפעילה את הכביש, ואילו
מס גודש נכנס לקופת המדינה. זו אולי הסיבה שבישראל אין מס גודש כי אצלנו הממשלה
היא מהימין שעוזר לכלכלה הפרטית ("הרזה"
של בנימין נתניהו) ושונא את הכלכלה הציבורית ("השמן" של ראש ממשלתנו).
מחלה פרטית - מחלה ציבורית
יש לא מעט מדינות שהטילו מס חטאים על
משקאות ממותקים מתוך כוונה לצמצם בצריכת סוכרים המזיקים לבריאות. מחקר שהתפרסם השבוע מאיר איך המס הזה מועיל ומציע איך להטילו ובאיזה שיעור.
במדינה שבה מערכת הבריאות היא פרטית היכולת
להצדיק מס שכזה אינה פשוטה. בעוד שבפקק תנועה המכונית שלי מזיקה לתנועה שלך (ומכאן
הצדקה למעורבות ממשלתית), צריכת סוכר לא עומדת באמת המידה הזו. במערכת בריאות
ציבורית – נוסח מערב אירופה, קנדה וישראל – התשובה חדה יותר. חולי סוכרת עולים
לקופה הציבורית הרבה. "הארץ" דיווח כי ועדה ממשלתית ממליצה לתת יותר
מימון ציבורי לקופות חולים שבהם יש יותר חולי סוכרת כדי למנוע את נזקי המחלה הן
לחולים והן למשלמי המסים.
זה סוכר ולא מיץ
המחקר ממליץ למסות את חטאי הסוכר.
החידוש הוא שהחוקרים לא נטפלים – כפי שנעשה בכמה מדינות – דווקא למשקאות ממותקים.
סוכר בעוגה אינו שונה מסוכר בבקבוק קולה או מיץ תפוחים. לכן המס צריך להיות מוטל
על הסוכר עצמו.
לגבי השיעור הרצוי של המס החוקרים
מציעים כי זה חייב להיקבע כך שצריכת הסוכר תרד, ובהרבה.
על פי הדיווחים בתקשורת הממשלה הנוכחית
חורגת במיליארדים מהגירעון המתוכנן שלה עצמה. מס חטא הסוכר הוא אמנם מס, ושר האוצר
נשבע שלא יהיו מסים חדשים, אבל הוא מס מועיל.
