חבר שלי הוא בעל ותק של עשרים ומשהו שנה
במחלת לב. הוא קיבל שלושה התקפים ומאז הוא צרכן מתמיד של התרופות הידועות לחולי
לב: חוסמי בטא (נורמיטן), חומרים למניעת יתר לחץ דם, אספירין, וסטטינים להורדת
כולסטרול.
לא מכבר התפרסם מחקר שנערך על כל חולי
הלב בקופת חולים מכבי. החוקרים ביקשו לבדוק האם יש קשר בין הסיכוי לחלות במחלת
פרקינסון לבין לקיחת תרופות חוסמי בטא – נורמיטן היא הנפוצה שבהן בישראל. הממצא,
והכותרת בעיתון, היו מדהימים: הסיכוי לחלות בפרקינסון בקרב אלה שצורכים חוסמי בטא
גדול ב – 50% ממטופלים שלא משתמשים בנורמיטן ודומיו. 50% יותר זה מספר שעימו רצים
מיד לרופא.
אתם יודעים איך זה בקופות חולים. התור
הכי קרוב לרופא המשפחה היה שבועיים. בינתיים שיגר המטופל מכתב לרופא (באמצעות
מערכת המיחשוב של קופת חולים): "האם להפסיק הטיפול בנורמיטן?" הרופא
השיב בשלילה והזמין את המטופל לשיחה במרפאה.
כשהגיע למרפאה מצא כי לצד הרופא נכחו
בחדר רופא מתמחה ברפואה פנימית ושני סטודנטים לרפואה. וכך השיחה על הפרקינסון
שאורב לידידנו הפך לשיעור ברפואה – שיעור שהחבר שלי שמח להשתתף בו.
הרופא פתח את השיעור בשאלה בדבר שכיחות
הפרקינסון באוכלוסייה. החבר שלי פלט ניחוש
– "1%". הרופא חייך ואמר שלצורך תחילת הדיון הוא ישתמש במספר הזה. ואם
כך – שכיחות הפרקינסון בקרב מקבלי התרופה נורמיטן תהיה 50% יותר כלומר.....1.5%.
וזה כבר הרבה פחות מפחיד.
חוסמי בטא, הסביר הרופא, הם תרופות
בדוקות שעיקר שימושן הוא למניעת התקפי לב חוזרים. הוא חזר לסטטיסטיקה ואמר כך
"האם ראוי שאפסיק ל – 1000 מקבלי התרופה את השימוש בה כדי להציל אדם אחד
ממחלת הפרקינסון?"
כאשר השאלה הועמדה בצורה הזו אפילו החבר
שלי התבייש. בכל זאת חוסמי בטא מצילים מהתקפי לב חוזרים. אז מה עדיף לו, למטופל?
להפסיק השימוש בנורמיטן כדי להקטין את הסיכון לפרקינסון מ – 1.5% ל – 1% ולהסתכן
בהתקף לב?
הרופא הסתכל על הנוכחים בחדרו וסיכם:
ראשית, שכיחות הפרקינסון אינה 1% אלא שליש מזה. שנית, מערכת הבריאות לא תסכן 1,000
חולים בעבור חולה פרקינסון אחד.
עד כאן הסיפור.
דילמת החולה
מבחינת "מערכת הבריאות"
האמונה על תחשיבים סטטיסטיים שכאלה, החלטת הרופא נראית מוצדקת
לחלוטין. מבחינת החולה התשובה הסטטיסטית יוצרת דילמה. נניח שהוא אדם דתי. ואלוהים
החליט שהוא – ולא 999 האחרים אליהם התייחס הרופא – יהיה זה שיחלה בפרקינסון, אלא
אם כן יפסיק להשתמש בנורמיטן. ואלוהים, כידוע, לא מתבדח. מה עליו לעשות? להפסיק עם
התרופה ולהסתכן במחלת לב כדי לבטל לחלוטין את סכנת הפרקינסון? זו דילמה לא פשוטה.
קל וחומר אם המטופל אינו דתי. או שאלוהים,
שכזכור נרדם בשואה, בכלל לא מתעסק עם מי, מתי וכמה יחלו בפרקינסון. אז הוא הופך
לנתון סטטיסטי.
רצוי שנדע כולנו כי דיוני ועדת סל
התרופות מתנהלים בדיוק באופן הזה. כל שנה עליהם להחליט להכניס או להוציא תרופה או
טיפול על מחלות שהסיכוי שלהן אפילו קטן מזה של פרקינסון. ותמיד חולים במחלות
בשכיחות נמוכה בצוותא עם חברות התרופות לוחצות לאישור תרופה שסטטיסטית תועלתה
מפוקפקת ובכך למנוע תרופה שתעזור לאלפי אחרים להימנע ממחלה שכיחה.
