געוואלד! הגירעון תופח!




השבוע התברר שהאסון אכן קיים. כבר שנה שרבני הכלכלה מתריעים על הגידול הצפוי בגירעון הממשלתי. ולשם שינוי מה שנובא התברר כנכון. משרד האוצר הודיע רשמית כי הגירעון בפועל גדול ב 12 מיליארד שקל מהמתוכנן. מה מעניין בסיפור הזה: ששווקי ההון והכספים לא רעדו לשמע המידע המרשיע.
מה שלא הרתיע את מיטב הרבנים מלהזהיר את העם כי מיד לכשתקום ממשלה בישראל יהיו "גזירות" ובהן קיצוצי תקציב והעלאות מסים ושאר עניינים המייגעים את נפש הכלכלן השואפת ליצוב.


הנה, על כן, כמה הארות על הגירעון המתגבר:

א.   החכמים שמו לב והפנו תשומת לבנו לגידול בגירעון ב – 12 מיליארד שקל. כאילו ששאר הגירעון – 40 מיליארד שקל – הוא תקין, ואם הגרעון היה נעצר שם, היה זה הישג לממשלה (למרות שהממשלה לא כוללת בהוצאותיה את החזר קרן החובות שלה). ההתעסקות בשולי הגירעון כשמה היא: שולית. לא חשובה. מיותרת. נועדה להסיח את הדעת.
ב.    גירעון של שנה פלונית נטול כל חשיבות כלכלית. ואם מסתכלים על מדינה כמו ארה"ב גם גירעון מתמשך ותופח אינה בעיה כלכלית. ארה"ב מייצרת גירעונות כרונית אך מטיפה לעולם כולו לנהוג ההפך ממנה. היא מצליחה בכך כי שאר העולם מוכן לממן את הגירעונות האלה. הבעיה הכלכלית עם הגירעון מתחילה ונגמרת כאשר העולם הפיננסי מחליט שנמאס לו לממן מדינה כלשהי. מהבחינה הפיננסית העולם הפיננסי בהחלט מרוצה ממימון הגירעונות של ממשלות ישראל בעשור האחרון. אז שלא יבלבלו לנו את המוח: כלכלית, אין סיבה לגזירה.
ג.    הבעיה עם גירעון היא מוסרית. גירעון מתממן על ידי הלוואות שהממשלה לוקחת (לממשלה חובות של יותר מ 700 מיליארד שקל). אלא שהחזר ההלוואה נופל – בהכללה – על הילדים שלנו. גירעון ממשלתי הוא סוג של מס ילדים. לשיטתי זה לא מוסרי. אבל כל תומכי הגירעונות (כמובן בגודל שהם פוסקים) הם שונאי ילדיהם בדרגות שונות של עוצמה. 
ד.    יש הטוענים שגירעון נחוץ כדי למנוע מיתון. לאסכולה הזו קוראים "קיינסיאנים" על שמו על ג'ון מיינארד קיינס, כלכלן בריטי שזכה לתהילת עולם בגין ההמצאה הזו. לדעתי זה קשקוש. זה מהלך שנועד לאפשר לממשלה להגדיל הוצאות בלי להטיל מס עכשיו למימון ההוצאה, ולהעביר את תשלום המס אל הילדים. החלופה הנאותה היא שהממשלה תוציא יותר ותגבה יותר מס. כמו שהיא עושה עם 95% מהוצאותיה.
ה.   הטענה כי גירעון מונע מיתון היא החטא הראשון של הכלכלנים. החטא השני הוא בניסיון לבנות תקציב – הוצאות והכנסות כאחד – על בסיס תחזית. לכלכלנים אין מושג בתחזיות. במקרה המוצלח הם כמו חזאי מזג אוויר: יודעים בהסתברות של 60% מה יהיה בארבעת הימים הבאים. זו הונאה לייצר תחזית לשנה שלמה. לא צריך תחזית. לא צריך "יעד גירעון". העניין יישקל מחדש כאשר 60% מהכלכלנים ינבאו חמישה חודשים מראש את הירידה בהכנסה הלאומית/המועד שבו העולם הפיננסי יימאס בישראל. טרם נמצא הכלכלן שיודע לעשות את זה.
אז מה? כולם מטומטמים ורק אתה מבין? אני מבין קטן ביותר למעט דבר אחד: שכלכלנים מבינים עוד פחות.

נ.ב. בראשית השבוע הודיע בנק ישראל שיש לו 126 מיליארד דולר במחסנים 3.6 מיליארד יותר מאשר בחודש הקודם. בסוף השבוע הודיע משרד האוצר כי בכוונתו לגייס בחו"ל 2 מיליארד דולר. הנה לכם תבונה של כלכלנים.

שתפו: