האם אנחנו אנשים טובים? תלוי את מי
שואלים. אם בנימיני נתניהו וגנץ יישאלו האם מקביליהם בטהרן הם "אנשים
טובים" התשובה תהיה שלילית. אבל אם נשאל את מקביליהם בטהרן את אותה שאלה –
סביר שהתשובה תהיה חיובית.
ולהפך.
ואף על פי שהנשיא רוחאני חושב
שהבנימינים שלנו אינם אנשים טובים, סביר להניח שהם רואים את עצמם כטובים. מה זאת
אומרת סביר להניח? סקר שעשו החוקרים, שאת ממצאיהם אני מביא היום, מצא שכאשר אנשים
נשאלים על עצמם, 75% השיבו שהם טובים. אבל ספק אם כך היו משיבים על הזולת. תשאלו
את בנימין ג. מה דעתו על בנימין נ. וסביר שישיב שהוא לא אדם טוב.
אם 3 מתוך 4 אנשים בדעה שהם אנשים טובים איך זה מתיישב עם העובדה שבערך אותו שיעור מהאנשים הם גם אגואיסטים? כל כלכלן יסביר לכם שהומו-אקונומיקוס, כבר מגיל הגן הוא אגואיסט למהדרין, וכאשר הוא עושה משהו שטוב גם לזולת – זה רק בגלל שהוא מצפה לגמול שיצדיק את המהלך הזה.
המין האנושי הוא לא מהסוג שבבית ספר של
נמלים מלמדים עליו "לכי אל האדם, עצלנית, ראי דרכיו וחכמת".
איך מיישבים את הדעה ש"אני
טוב" עם האגואיזם, הטינה, הרשלנות והאדישות לזולת שכל כך נפוצים? כאשר אנחנו
זורקים ארגז ריק ליד פח הזבל המלא אנחנו בטוחים שבתוך שעה הזבל והארגז יפונה, ואז
הנזק לזולת כמעט ולא קיים. כרגיל אין כל קשר בין "בתוך שעה" לבין מחלקת
התברואה של הרשות המקומית.
הניסוי
הניסוי
הנה תרגיל: ניתנת לכם אפשרות לקבל 5
אגורות או לתרום 55+55+55+55 לאירגון שתבחרו. חלק ניכר מתוך 4,200 המשתתפים בניסוי
בחרו לתרום לאירגון צדקה לפי בחירתם.
אעבור לתרגיל הבא: ניתנת לכם אפשרות לקבל 5
אגורות או לתרום 55+55+55+55+0 אגורות. מה עכשיו? מתברר שבאותו ניסוי מספר התורמים
צנח דרמטית. טענת החוקרים כי המשתתפים המציאו תירוץ – כמו "בתוך שעה" – ונעשה
את מה שנוח לנו כאגואיסטים. המספר אפס שנוסף לתרומה הוא התירוץ. הוא יוצר עילה
במוחנו, מעין ספק, שמאפשר לנו להרגיש בנוח שלא לתרום.
האפס, יוצא מכאן, שווה זהב במונחי
צדקנות. בניסוי שני הוצע למשתתפים לתרום לארבעה אירגונים כאשר כל אחד מהם מקבל 55.
שוב, חלק משמעותי בחרו לתרום מאשר לקבל 5. עתה שונה הניסוי באופן הבא: לארבעת
האירגונים שקיבלו 55 כל אחד נוסף אירגון חמישי שקיבל אפס. אהה! אמרו המשתתפים
לעצמם, ותרמו הרבה פחות. האפס הוא התירוץ כאשר הוא מופיע במפורש. כאשר הוא מובלע –
כמו בחלק הראשון – אין תירוץ ויש תרומה.
התירוץ
התירוץ
האגואיזם של בני האדם רק זקוק לתירוץ,
קלוש ככל שיהיה, כדי להופיע במלוא כיעורו. לפני שבוע אמר בנימין נתניהו
ש"חסינות היא אבן יסוד בדמוקרטיה" וזאת אחרי שלפני חצי שנה ביטל את העניין
מכל וכל. השבוע, משהתברר שאפשר - לבקשתו - לדון באותה חסינות בכנסת, נתניהו וחבורתו העדיפו
לתפוס מרחק מהאבן הדמוקרטית הזאת בתירוץ שאשתו של היועץ המשפטי לכנסת עובדת אצל היועץ המשפטי לממשלה.
"אל תעשה לזולת מה ששנוא
עליך" אמר הלל והיהודים מתהדרים באמירה הזו להצדיק מוסריותם. תירוץ, כולל
קלוש כמו אפס, הוא תרופת הנגד האולטימטיבית לברוח מהלל ואמרותיו.
אם תקשיבו היטב, תוכלו לשמוע את קולו של
פלאוטוס הרומאי, אבי האימרה "אדם לאדם זאב": אמרתי לכם.
