לדוברי אנגלית אין ספק: שמו הים המת. בתרגום חוזר מאנגלית לעברית הוא מכונה ים המוות. יש הטוענים ששמו המקורי הוא ים המלח. ויש בזה היגיון כי הדבר היחיד שצומח שם הוא מלח. יצורים חיים מדירים עצמם מהמקום הזה למעט בני אדם שמאמינים כי להשתכשך במים מלוחים מבריא ממיני תחלואי עור.
מדינת ישראל, ובעקבותיה ממלכת ירדן,
עסוקים כבר עשרות שנים במפעל רווחי כלכלית המכונה כאן להרוג את המת. התברר כי
מהמלח הנמצא בשפע אפשר להרוויח. בעיקר מתרכובות אשלגן וברום המופרדים משאר המלחים
ומשמשים כחומר גלם למוצרים רווחיים. במקביל לפעולה הזו ישראל עצרה את זרימת המים
לתוך נחל הירדן, באמצעות סכר בדרום הכנרת, ששימש מקור המים לים המת.
בשבוע האחרון היתה דילמה. אגם הכנרת
מלא במים. בעבר היו פותחים את הסכר ומרווים את הצמא של ים המת. אלא שמבחינה כלכלית
זה בזבוז כי ככל שיש יותר מים בים המת כך עלות הפקת המלח גדלה.
ובתמצית: המים הורגים את הכסף מהמלח.
שאלה של כסף
ישראל נתנה לחברה בשם ICL (לשעבר כימיקלים לישראל) זיכיון להפיק את המלח.
הזיכיון מסתיים ב – 2030. במטרה להרוויח יותר מתמלוגים מבקשת הממשלה לצאת בקרוב
למכרז בינלאומי לזיכיון חדש. במקביל ירדן החליטה להגדיל את הפקת המלחים – כלומר
הכסף – מהים. כל זה מבטיח שתאריך מותו הסופי של הים המת קרוב יותר.
אפשר להבין את ירדן. זו מדינה ענייה.
ההכנסה לנפש שם קרובה לממוצע של עזה, מלמטה. ההכנסה מים המלח חיונית. קשה להבין את
ישראל, וזאת בשני מובנים. אמנם השטח מיריחו בצפון הים ועד עין גדי שבמרכזו מוגדר
שטח C.
אבל זה לא שטח ריבוני ישראלי. לכן מגיע נתח מהתמלוגים לפלסטין. אולי מגיע, אבל בפועל
לא מגיע. ובנוסף, ישראל יכולה להתקיים בכבוד בלי ICL ובלי הפקת מלח. בעבר היה לישראל גירעון משמעותי בסחר החוץ שלה.
כבר כמה שנים שיש עודף משמעותי. בשנה שעברה היה לישראל עודף בסחר החוץ בסך של כ 19 מיליארד דולר. לישראל יש נכסים
במט"ח בסך 240 מיליארד דולר מעבר להתחייבויות במט"ח. אפשר לחיות בכבוד בלי הדולרים של ICL.
חשמל או מלח
מה שחשוב עוד יותר הוא שיש חלופה
נהדרת לכלכלת ההריגה של המת. חלופה שתיטיב עם ישראל, ירדן ופלסטין גם יחד. החלופה
להפסקת הפסקת המים היא לכסות את ים המלח ובכך למנוע את התאדות המים. אלא שלא מדובר
בכיסוי מברזנט אלא כיסוי הים בפנלים צפים – הטכנולוגיה קיימת – קולטים של קרני
השמש להפקת חשמל, כאלטרנטיבה לשריפת דלק שמזהם את האוויר.
לכן במקום להכין מכרז להפקת מלח ראוי
להכין מכרז להפקת חשמל על 95% משטח הים. המכרז ראוי שיהיה משותף לירדן, ישראל
ופלסטין.
מדוע 95% ולא 100% משטח הים? כדי
לפתח עוד יותר את פוטנציאל התיירות באמצעות השארת רצועה בחופי הים למטרה הזו. וכן
לאפשרות שתימצא הנדסה גנטית שתייצר דגים חיים מלוחים טריים.
מאז 1929 היישוב היהודי ומדינת ישראל
חולבים את ים המלח. עכשיו נדרשת הפסקה בת 100 שנה – הירושה שלנו לדורות הבאים. הם יחליטו
אם הם מעדיפים מלח או חשמל.
בתיאבון עם הפנטזיה.
